הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת): תסמינים, טיפול וחיסון

רופא אחראי: ד"ר אורן אלדר, רופא עור מומחה.
עודכן ב-26.10.2026.

הרפס זוסטר, הידוע גם כשלבקת חוגרת, הוא זיהום נגיפי שגורם לפריחה כואבת, בדרך כלל בצד אחד של הגוף. המחלה נגרמת על ידי נגיף הווריצלה-זוסטר, אותו נגיף שגורם לאבעבועות רוח בילדות. אחרי ההחלמה מאבעבועות רוח הנגיף אינו נעלם, אלא נשאר רדום בגליונות העצבים, ויכול להתעורר מחדש שנים רבות אחר כך.

הערכות בינלאומיות הן שכאחד מכל שלושה אנשים יפתח הרפס זוסטר במהלך חייו, והסיכון עולה עם הגיל. רוב המקרים מסתיימים בהחלמה מלאה תוך שבועות, אך טיפול מוקדם יכול לקצר את המחלה ולהפחית כאב, ובמקרים מסוימים למנוע סיבוכים. לכן יש משמעות לזיהוי מוקדם ולפנייה מהירה לבדיקה.

מי נמצא בסיכון להתפרצות?

התפרצות יכולה להופיע בכל גיל, אך הסיכון עולה עם הגיל, בעיקר מעל גיל 50. גורמי סיכון נוספים:

• מערכת חיסון מוחלשת, עקב מחלה או טיפול תרופתי מדכא חיסון.
• מחלות רקע כמו סוכרת, מחלות ממאירות או HIV.
• עומס נפשי או גופני ממושך.
• טיפול בסטרואידים במינון גבוה או בתרופות אחרות המדכאות את החיסון.

אי אפשר לחזות מראש מי יחלה, וגם אדם בריא לחלוטין יכול לפתח הרפס זוסטר.

תסמינים ומהלך המחלה

לרוב המחלה מתחילה בתחושה מקדימה: כאב, צריבה, עקצוץ, גרד או רגישות יוצאת דופן באזור מסוים בעור, ימים ספורים לפני הופעת הפריחה. לעיתים מופיעים גם חום קל, כאב ראש ותחושה כללית רעה.

לאחר מכן מופיעה פריחה אדומה, בדרך כלל בפס או באזור מוגבל בצד אחד של הגוף, התואם לאזור המעוצבב על ידי עצב תחושתי אחד (דרמטום) – לרוב בבית החזה, בגב או במותניים, ולעיתים בפנים, בצוואר או בגפיים. למרות השם חוגרת, הפריחה אינה חייבת להקיף את כל המותניים. על רקע האודם מופיעות שלפוחיות מלאות נוזל, שמתייבשות ומכוסות בגלדים תוך כשבוע עד עשרה ימים. נגעים חדשים יכולים להופיע במשך כמה ימים, ולכן לא כל הנגעים נראים באותו שלב. בעור כהה האודם עשוי להיות פחות בולט, בעוד שהשלפוחיות, הכאב ושינוי המרקם בולטים יותר.

הכאב יכול להיות חזק ומאפיין את כל התקופה, וחומרתו אינה נקבעת רק לפי גודל הפריחה. ברוב המקרים הפריחה נעלמת תוך שבועיים עד ארבעה. בחלק מהמקרים נותר כאב עצבי ממושך באזור, גם אחרי שהעור נראה בריא.

מתי פונים לבדיקה דחופה?

יש לפנות בהקדם לבדיקה רפואית במקרים הבאים:

• פריחה בפנים, במצח או באף, כאב או אודם בעין, רגישות לאור או כל שינוי בראייה. מעורבות של העין עלולה לסכן את הראייה ומחייבת בדיקת רופא עיניים דחופה. אין למרוח בתוך העין קרם שמיועד לעור, ואין להתחיל טיפות סטרואידים בלי הוראת רופא עיניים. מידע נוסף בעמודים הרפס בעין והרפס באף.
• פריחה באוזן או סביבה, כאב משמעותי באוזן, ירידה בשמיעה, סחרחורת או חולשה בצד אחד של הפנים. שילוב כזה עשוי להתאים לתסמונת רמזי האנט ודורש הערכה דחופה. חולשה חדשה בפנים יכולה לנבוע גם מסיבות אחרות ואין לייחס אותה אוטומטית לזוסטר.
• פריחה המתפשטת לאזורים רבים בגוף.
• אנשים עם דיכוי חיסון, שבהם המחלה יכולה להיות נרחבת או ממושכת יותר.
• חום גבוה, אודם מתגבר סביב הנגעים, מוגלה, החמרה מהירה במצב הכללי, בלבול או חולשה נוירולוגית חדשה. אלה עלולים להעיד על זיהום חיידקי משני, כמו צלוליטיס בעור, או על סיבוך אחר.

ככלל, גם בלי סימני אזהרה כדאי להיבדק מוקדם, כי התועלת של הטיפול התרופתי תלויה בתחילתו המוקדמת. כדאי למסור לרופא מתי התחיל הכאב ומתי נראו הנגעים הראשונים – אלה אינם תמיד אותו מועד, והמידע משפיע על בחירת הטיפול.

איך מאבחנים?

ברוב המקרים האבחנה קלינית: מראה הפריחה החד-צדדית, הכאב והפיזור מאפיינים, ואין צורך בבדיקות מעבדה. כאשר התמונה אינה טיפוסית, או באנשים עם דיכוי חיסון, אפשר לאשר את האבחנה בבדיקת PCR המחפשת חומר גנטי של הנגיף בדגימה מהנגע. לא כל פריחה בצד אחד היא הרפס זוסטר – יש מצבים אחרים הדורשים בירור שונה, כמו הרפס סימפלקס מקומי, דלקת עור ממגע או אריסיפלס (שושנה). גם כתמים אדומים על העור מסיבות אחרות יכולים לבלבל, ומידע נוסף עליהם נמצא בעמוד הכתמים האדומים. גם כאב בלי פריחה אינו מספיק לאבחנה, ואין להניח שכל כאב חד-צדדי הוא תחילתה של המחלה.

טיפול בהרפס זוסטר

טיפול אנטי-ויראלי

הטיפול המקובל כולל תרופות אנטי-ויראליות במרשם, שהוכחו כמקצרות את משך הפריחה, מפחיתות היווצרות נגעים חדשים וממתנות את הכאב החריף, בעיקר כשמתחילים אותן תוך 72 שעות מהופעת הפריחה. סוג התרופה, המינון ומשך הטיפול נקבעים על ידי הרופא או הרופאה לפי חומרת המחלה, הגיל, תפקוד הכליות, המצב החיסוני ותרופות נוספות. התרופות אינן מסלקות את הנגיף הרדום מהגוף, וטיפול מוקדם אינו הבטחה שלא יישאר כאב.

גם אחרי 72 שעות יש מקרים שבהם מומלץ לטפל, למשל כשמופיעים נגעים חדשים, במעורבות של העין או בדיכוי חיסון, ואז שוקלים לעיתים טיפול דרך הווריד במסגרת בית חולים. אין להתחיל תרופה שנשארה בבית או לבחור מינון של אדם אחר.

טיפול בכאב ובעור

משככי כאבים רגילים הנמכרים ללא מרשם יכולים להקל בכאב קל עד בינוני, בהתאם להנחיית הרופא או הרוקח ובהתאם למצב הרפואי ולתרופות הקבועות. בכאב חזק יותר, ובמיוחד כאשר לכאב אופי עצבי, שוקלים תרופות המיועדות לכאב עצבי כבר בשלב החריף. כדאי לציין לרופא אם הכאב מפריע לשינה, למגע של בגד או לפעילות יומיומית.

מומלץ לשמור על ניקיון עדין של האזור, ללבוש בגדים רכים שלא מגרים את העור, לכסות את הנגעים בכיסוי שאינו נדבק ולהימנע מפציעה של השלפוחיות או מגירוד של הגלדים. קומפרס נקי וקריר יכול להקל, בלי להניח קרח ישירות על העור. אין להשתמש בתכשירים מקומיים שאינם מותאמים, וחלקם עלולים לגרות את העור. אנטיביוטיקה אינה מטפלת בנגיף.

טיפול בסטרואידים דרך הפה כתוספת לאנטי-ויראלי שנוי במחלוקת והיעילות שלו במניעת כאב ממושך לא הוכחה; ההחלטה נתונה לשיקול הרופא בכל מקרה.

כאב עצבי ממושך (PHN)

הסיבוך המרכזי הוא כאב נוירופתי שנמשך מעל חודש מתחילת המחלה, לעיתים חודשים רבים – מצב המכונה נוירלגיה פוסט-הרפטית. הסיכון עולה עם הגיל, עם עוצמת הכאב בהתחלה ועם פריחה בפנים. הכאב יכול להיות צורב, מחדיר או מלווה ברגישות קיצונית למגע, ולפעמים בגרד עצבי, שגם לו מגיע בירור כמו כל גרד בעור וגרד ללא פריחה.

טיפול אנטי-ויראלי מוקדם מפחית את הסיכון. כשהכאב כבר קיים, קיימות כמה קבוצות של תרופות לכאב עצבי, שיעילותן הוכחה במחקרים אצל חלק מהמטופלים: תרופות דרך הפה המיועדות לכאב עצבי, וכן טיפול מקומי כמו מדבקה להרדמה מקומית, המיועדת לכאב ממוקם ולרגישות יתר למגע ומונחת רק על עור שלם, לאחר החלמת הפריחה. התאמת הטיפול נעשית לפי סוג הכאב, המצב הרפואי והתגובה לטיפול. במקרים עיקשים שוקלים טיפולים נוספים במסגרת מרפאה, או הפניה לקליניקת כאב.

חלק מהתרופות עלולות להשפיע על ערנות, יציבות או נהיגה, ולכן אין לשלב או להעלות מינון לבד. אין טיפול אחד שמתאים לכולם, ההתאמה אישית ודורשת מעקב אחר יעילות ותופעות לוואי, ואין צורך להמתין חודשים בלי מענה רק מפני שהפריחה כבר נעלמה.

חיסון ומניעה

קיים חיסון נגד הרפס זוסטר, הניתן בשתי מנות. במחקרים גדולים יעילותו במניעת המחלה עמדה על כ-90% ויותר בקבוצות גיל שונות, והוא מפחית גם את הסיכון לכאב עצבי ממושך אם המחלה מתפרצת בכל זאת. החיסון אינו חיסון חי, ויכול להתאים גם לאנשים עם דיכוי חיסוני לאחר הערכת הצוות המטפל.

לפי משרד הבריאות, החיסון מומלץ לנשים וגברים מעל גיל 50, ונכלל בסל הבריאות לבני 65 ומעלה ולבני 18 ומעלה בקבוצות סיכון של דיכוי חיסוני, בהתאם לתנאים. כדאי לדון בהתאמה גם אם הייתה שלבקת חוגרת בעבר, משום שהמחלה יכולה לחזור. את הזכאות, המרשם וההפניה בודקים מול רופא המשפחה וקופת החולים. החיסון אינו טיפול להתפרצות שכבר החלה, ומועד החיסון אחרי מחלה נקבע לאחר ההחלמה ובהתייעצות.

חשוב לדעת: הרפס זוסטר עצמו אינו "עובר" מאדם לאדם. עם זאת, אדם עם נגעים פעילים יכול להעביר את הנגיף למי שאינו מוגן מפני אבעבועות רוח, ואצלו הוא יגרום לאבעבועות רוח. לפי ה-CDC, הנגיף אינו מועבר לפני הופעת השלפוחיות או לאחר שהנגעים הגלידו. עד אז מומלץ לכסות את הפריחה, להימנע מנגיעה ומגירוד, לרחוץ ידיים אחרי מגע ולהימנע ממגע קרוב עם נשים בהריון שאינן מחוסנות, תינוקות ואנשים עם דיכוי חיסון. אם הייתה חשיפה של אדם כזה, כדאי לפנות בהקדם לצוות המטפל בו.

שאלות נפוצות על הרפס זוסטר