זיבה: תסמינים, בדיקות לפי אזור החשיפה, טיפול ומעקב

איור להמחשה של שתי ידיים שלובות, בנושא זיבה והדבקה בין בני זוג — איור להמחשה בלבד; אינו מציג זיבה או מטופלים.

רופא אחראי: ד"ר אורן אלדר, רופא עור מומחה. עודכן ב-20.10.2026. זיבה היא זיהום חיידקי המועבר בעיקר במגע מיני, ונגרם מהחיידק Neisseria gonorrhoeae. הזיהום יכול לערוב את השופכה, צוואר הרחם, פי הטבעת והלוע, ולעיתים גם את העיניים. צריבה והפרשה עשויות להיות הסימן הראשון, אך זיהום יכול להתקיים גם בלי תסמינים מורגשים. בדיקה שלילית בשתן אינה שוללת זיבה בגרון או בפי הטבעת. זו אחת הסיבות לכך שהבירור צריך להתבסס על סוגי המגע ואזורי החשיפה, ולא על "בדיקת מחלות מין" אחת. טיפול מתאים יכול לרפא את הזיהום, אך הבחירה בתרופה והמעקב משתנים לפי האתר המעורב, מחלות הרקע, הריון וחשד לעמידות. המידע כאן נכתב ונבדק על ידי רופא עור מומחה, והוא כללי ואינו מחליף בדיקה אישית.

בקצרה: מה חשוב לדעת על זיבה

זיבה יכולה להתקיים ללא תסמינים, במיוחד בלוע ובפי הטבעת.
בדיקת שתן בודקת רק את האתר שנדגם; היא אינה שוללת זיהום בגרון או בפי הטבעת.
האבחון מבוסס בדרך כלל על בדיקה מולקולרית (NAAT) מהאתר הרלוונטי לפי החשיפה.
הטיפול המרכזי הוא צפטריאקסון בהזרקה, לפי ההנחיות העדכניות וההערכה האישית.
בני ובנות זוג מהתקופה הרלוונטית צריכים בדיקה ולעיתים טיפול, גם בלי תסמינים.
ניתן להידבק שוב אחרי ריפוי; מומלצת בדיקה חוזרת כעבור כשלושה חודשים.

איך נדבקים בזיבה?

ההדבקה מתרחשת במין וגינלי, אנאלי או אוראלי דרך מגע עם הפרשות וריריות נגועות. זיהום בלוע אפשרי לאחר מין אוראלי, גם כשאין כאב גרון. היעדר הפרשה גלויה אינו מוכיח שאין זיהום. אפשר להעביר זיהום גם באמצעות צעצועי מין משותפים אם לא מנקים ומשתמשים במחסום מתאים. במהלך לידה זיהום אצל האם עלול לעבור ליילוד, בעיקר לעיניים. ידיים שבאו במגע עם הפרשה נגועה עלולות להעביר אותה לעין, ולכן חשוב להימנע מנגיעה בעיניים ולשמור על היגיינה. לגבי נשיקות עמוקות, קיימים מחקרים שקשרו אותן לזיבה בלוע, אך הנתונים מוגבלים ואינם מאפשרים לקבוע סיכון מדויק או את מקור ההדבקה אצל אדם מסוים. אין בסיס להבטיח שנשיקה אינה כרוכה כלל בסיכון, וגם אין בסיס לתאר כל נשיקה כדרך הדבקה מוכחת. שימוש נכון בקונדום ובמחסומים במין אוראלי מפחית סיכון, אך בדיקות ומניעת חשיפה חוזרת נשארות חשובות. אין להסתמך על מראה בן או בת הזוג, משום שגם אדם שמרגיש בריא יכול לשאת זיהום.

תסמינים באיברי המין: הפרשה וצריבה אינן אבחנה

זיבה בשופכה יכולה לגרום להפרשה לבנה, צהובה או ירקרקה ולצריבה במתן שתן. ייתכנו גם כאב או נפיחות באזור האשך. אצל חלק מהאנשים התסמינים בולטים, ואצל אחרים הם קלים או אינם קיימים. זיהום בצוואר הרחם יכול להתבטא בהפרשה נרתיקית חריגה, צריבה, דימום בין וסתות או לאחר יחסי מין וכאב באגן. לעיתים אין סימן ברור עד שמתפתחת דלקת באגן. אין להניח שכל הפרשה היא פטרת, וגם אין להסיק שכל צריבה נגרמת מזיבה. כלמידיה, דלקת בדרכי השתן ומצבים אחרים יכולים ליצור תסמינים דומים. ייתכן גם יותר מזיהום אחד. לכן בחירת טיפול על סמך צבע ההפרשה או לפי מרשם שניתן לבן זוג אינה בטוחה. על זיהום נוסף שנבדק לעיתים באותו בירור ניתן לקרוא במאמר כלמידיה: תסמינים, בדיקות ושיקולי טיפול.

זיבה בגרון ובפי הטבעת: למה בדיקת שתן אינה מספיקה?

זיבה בלוע אינה גורמת לרוב לתסמינים. אם יש כאב גרון, הוא אינו ייחודי לזיבה ואינו מאפשר לזהות את החיידק ללא בדיקה. למרות היעדר סימנים, הזיהום רלוונטי להדבקה ולבחירת המעקב לאחר טיפול. זיבה בפי הטבעת יכולה להתבטא בהפרשה, דימום, גרד, כאב או כאב בעת יציאה, אך יכולה להיות גם ללא תסמינים. חשוב לציין את סוגי החשיפה כדי לבחור דגימות מאתרים מתאימים. אין צורך במבוכה שתמנע מהצוות מידע חיוני לבירור. בדיקת שתן בודקת זיהום באזור שנדגם; היא אינה בדיקה של הלוע או פי הטבעת. למידע ממוקד קראו על זיבה בגרון ובפי הטבעת. גם משטח שלילי מאתר אחד אינו מוכיח שאין זיהום באתר אחר.

מתי צריך בדיקה דחופה?

עין אדומה או כואבת עם הפרשה מוגלתית, במיוחד אחרי חשיפה אפשרית, דורשת בדיקה דחופה. זיבה בעין יכולה להיות חמורה ואין להסתפק בטיפות שנשארו בבית. שינוי בראייה או כאב עיני משמעותי מחייבים פנייה מיידית להערכה. כאב בטן תחתונה או אגן עם חום, כאב משמעותי או החמרה מצריכים בירור לדלקת באגן ולסיבות אחרות. כאב חד ופתאומי באשך מצריך בדיקה דחופה, משום שצריך לשלול גם מצבים שאינם זיהומיים, כגון תסביב אשך. אין להמתין לתוצאת בדיקת זיבה במצב כזה. חום עם כאב או נפיחות במפרק, נגעים מוגלתיים בעור או הרגשה כללית קשה יכולים להתאים לזיהום שהתפשט, אך גם למצבים אחרים. הם מחייבים הערכה דחופה. בהריון או בחשד להריון חשוב לציין זאת כבר בפנייה, במיוחד עם כאב, דימום או חום.

איך מאבחנים זיבה במעבדה?

הבדיקות המרכזיות הן בדיקות מולקולריות, המכונות NAAT ולעיתים PCR. הן מזהות חומר גנטי של החיידק. סוג הדגימה תלוי באתר החשיפה ובשיטה שהמעבדה משתמשת בה.

אתר החשיפה	הדגימה המקובלת	מה חשוב לדעת
שופכה (גברים)	שתן מתחילת זרם (NAAT)	בדיקת שתן כללית או תרבית שגרתית אינן תחליף
צוואר הרחם / נרתיק	משטח נרתיקי (NAAT)	לפי שיטת המעבדה והמרפאה
לוע / גרון	משטח מהלוע	לא מתגלה בבדיקת שתן
פי הטבעת	משטח מפי הטבעת	לא מתגלה בבדיקת שתן
עין	דגימה מהעין	מצריך פנייה דחופה

לפי הנחיות CDC, לבירור אורוגניטלי בדגימה מולקולרית משתמשים לעיתים בשתן מתחילת הזרם אצל גברים ובמשטח נרתיקי אצל נשים. ההנחיות המדויקות ללקיחת דגימה ניתנות על ידי המרפאה או המעבדה. תרבית מאפשרת לגדל את החיידק ולבדוק את רגישותו לאנטיביוטיקה. היא חשובה במיוחד בחשד לכישלון טיפול או לעמידות, משום שבדיקה מולקולרית רגילה אינה נותנת בדרך כלל מידע על רגישות לתרופות. לעיתים נדרשות תרבית ובדיקה מולקולרית במקביל.

מתי להיבדק אחרי חשיפה והאם בדיקה שלילית מספיקה?

אם יש תסמינים, חשיפה לבן או בת זוג שאובחנו או הריון עם חשד לזיהום, יש לפנות להערכה ולא להמתין באופן עצמאי ל"חלון בדיקה". הרופא מחליט על תזמון הדגימה ועל הצורך בטיפול לפני קבלת התשובות. בדיקה שבוצעה מוקדם מאוד, דגימה מאזור שאינו מתאים או אנטיביוטיקה שנלקחה לפני הבירור יכולים להשפיע על התוצאה. אם החשיפה או התסמינים עדיין מעוררים חשד, ייתכן צורך בבדיקה חוזרת או בבירור נוסף. אין יום אחד לאחר חשיפה שמבטיח תשובה לכל אדם ובכל בדיקה. תוצאת בדיקה אינה מאפשרת לבדה להסיק בדיוק מתי התרחש הזיהום או מי העביר אותו. השיחה צריכה להתמקד בטיפול, במעקב ובמניעת חשיפה חוזרת, בלי להפוך את תוצאת המעבדה להוכחה לגבי מערכת היחסים.

טיפול בזיבה: למה לא להשתמש באנטיביוטיקה שנשארה בבית?

בחירת הטיפול מבוססת על ההנחיות העדכניות, אתר הזיהום, רגישות החיידק כשידועה, אלרגיות והריון. צפטריאקסון בהזרקה הוא טיפול מרכזי בהנחיות בינלאומיות לזיבה בלתי מסובכת. אין להציג כל טיפול כ"זריקה וכדורים" באופן קבוע: טיפול נוסף לכלמידיה נדרש כשיש זיהום נלווה או כשלא נשלל, לפי ההערכה. זיבה בלוע קשה יותר להכחדה ממקרים מסוימים באיברי המין, והאפשרויות החלופיות מוגבלות יותר. אלרגיה משמעותית לתרופות, חשד לעמידות, זיהום מפושט או זיבה בעין עשויים לחייב ייעוץ מומחה ומסלול טיפול שונה. משטר שמתאים לזיהום פשוט אינו בהכרח מתאים לסיבוך. אין לבחור אנטיביוטיקה לפי טיפול ישן, לפי המלצה ברשת או לפי הקלה בצריבה. תרופה לא מתאימה עלולה שלא לטפל בזיהום ולפגוע ביכולת לקבל תרבית שימושית. לפני טיפול ספרו אילו אנטיביוטיקות נלקחו לאחרונה ובאילו מועדים. כשכבר ניתן טיפול, השלימו אותו לפי ההנחיות ואל תוסיפו או תחליפו תרופה לבד. טיפול בזיהום יכול למנוע המשך נזק, אך אינו מבטיח לתקן פגיעה שכבר נוצרה, כגון פגיעה בעקבות דלקת באגן.

עמידות, תסמינים שנמשכים והדבקה חוזרת

חיידק הזיבה מסוגל לפתח עמידות, ולכן ההמלצות לטיפול משתנות לאורך השנים. עם זאת, חזרת תסמינים אינה מוכיחה אוטומטית שמדובר ב"זיבה עמידה". ייתכנו הדבקה חוזרת מבן זוג שלא טופל, חשיפה חדשה, זיהום נוסף או סיבה שאינה זיבה. אם התסמינים אינם משתפרים כמצופה או חוזרים, יש לפנות לרופא ולציין את הטיפול, מועדי המתן והאם היה מגע מיני נוסף. בחשד לכישלון טיפול חשוב, ככל האפשר, לקחת תרבית לבדיקת רגישות לפני טיפול נוסף. אין לחזור על אנטיביוטיקה שוב ושוב בלי בירור. בדיקה מולקולרית שנעשית מוקדם מדי לאחר טיפול יכולה לזהות חומר גנטי שנותר גם בלי חיידק חי. זו אחת הסיבות לכך שתזמון בדיקת הריפוי ופענוח תוצאה חיובית צריכים להיעשות עם הרופא ולא באופן עצמאי.

בני זוג והימנעות ממין אחרי טיפול

כשמאובחנת זיבה, בני ובנות זוג מהתקופה הרלוונטית צריכים לקבל הערכה, בדיקות ולעיתים טיפול גם בלי תסמינים. לפי CDC, מתייחסים בדרך כלל לחשיפות בשישים הימים שלפני הופעת התסמינים או האבחון, ואם המגע האחרון היה מוקדם יותר, גם לבן או בת הזוג האחרונים. הצוות המטפל מתאים את התוכנית למקרה. לפי הנחיות CDC, יש להימנע מפעילות מינית במשך שבעה ימים לאחר הטיפול ועד שבני הזוג הרלוונטיים טופלו, חלפה תקופת ההמתנה הנדרשת גם אצלם והתסמינים חלפו. יש לפעול לפי ההנחיות האישיות, ובמצבים שבהם נדרשת בדיקת ריפוי או יש חשד לכישלון טיפול, לברר גם מתי בטוח לחזור למגע מיני. ההימנעות כוללת מין וגינלי, אנאלי ואוראלי. קונדום אינו סיבה להתעלם מההנחיה בזמן הטיפול. אין להעביר לבן זוג תרופה שנותרה בבית במקום בדיקה ומרשם מתאים. טיפול אינו יוצר חסינות, וניתן להידבק שוב.

בדיקת ריפוי לעומת בדיקה חוזרת להדבקה חדשה

אלה שתי מטרות שונות. בדיקת ריפוי נועדה לבדוק אם הזיהום שטופל הוכחד. לפי CDC, בזיבה בלתי מסובכת בשופכה, בצוואר הרחם או בפי הטבעת שטופלה במשטר מתאים, אין צורך אוטומטי בבדיקת ריפוי לכל אדם. בזיבה בלוע מומלצת בדיקת ריפוי כעבור שבעה עד ארבעה עשר ימים, בתזמון ובשיטה שקובע הצוות. תסמינים שנמשכים, טיפול חלופי, חשד לעמידות או נסיבות אחרות יכולים לשנות את המעקב. תוצאה חיובית מוקדמת אינה תמיד כישלון; לעיתים נדרשת תרבית לאימות ולבדיקת רגישות לפני שינוי טיפול. בנוסף, מומלצת לפי CDC בדיקה חוזרת כעבור כשלושה חודשים אחרי טיפול, כדי לזהות הדבקה חוזרת. הבדיקה הזאת חשובה גם אם מרגישים טוב וגם אם מאמינים שכל בני הזוג טופלו. המעקב המקומי והאישי יכול להיות שונה, ולכן צריך לצאת מהטיפול עם תוכנית ברורה ולא רק עם מרשם.

מהם הסיבוכים האפשריים כשלא מטפלים?

זיבה שמטופלת בזמן נרפאת בדרך כלל. זיהום שנשאר ללא טיפול עלול להתפשט.

אצל נשים: התפשטות לרחם ולחצוצרות (מחלה דלקתית של האגן), שעלולה לגרום לכאב אגני מתמשך, לפגיעה בפוריות ולסיכון מוגבר להריון מחוץ לרחם.
אצל גברים: דלקת ביותרת האשך, עם כאב ונפיחות, ולעיתים פגיעה בפוריות.
בנדיר, אצל כולם: התפשטות דרך הדם עם חום, פריחה וכאבי מפרקים.
ביילוד: זיהום בעיניים בלידה (ראו גם הסעיף על הריון).

כאב חזק באגן, כאב או נפיחות באשך, חום, כאבי מפרקים עם פריחה, או כאב והפרשה מהעין דורשים בדיקה רפואית דחופה ולא המתנה.

זיבה בהריון והגנה על היילוד

חשד לזיבה בהריון מצריך בדיקה וטיפול בהקדם. זיהום לא מטופל יכול להיות קשור לסיבוכי הריון ולעבור לעיני היילוד במהלך לידה. גם ללא תסמינים, חשיפה אפשרית או בדיקה חיובית מצדיקות פנייה לצוות ההריון. בחירת התרופה נעשית תוך התייחסות להריון, לאלרגיות ולזיהומים נלווים. אין להעתיק טיפול שניתן לאדם שאינו בהריון, ואין לדחות טיפול נחוץ בגלל חשש כללי מאנטיביוטיקה. יש לתאם את המעקב עם הצוות המטפל ולוודא שהמידע זמין לקראת הלידה. עין אדומה או הפרשה בעיני יילוד מחייבות בדיקה רפואית דחופה. טיפול מניעתי שניתן במסגרת הלידה אינו תחליף לבירור תסמינים אצל התינוק או לטיפול בזיהום אצל האם.

מניעה ובדיקת מחלות מין נוספות

שימוש נכון ועקבי בקונדומים ובמחסומים במין אוראלי, ניקוי מתאים של צעצועי מין ובדיקות לפי חשיפות וגורמי סיכון יכולים להפחית סיכון. אין תדירות בדיקה אחת שמתאימה לכל אדם. מי שנחשף לאדם שאובחן אינו צריך להמתין למועד הסקר השגרתי. באבחון זיבה יש מקום גם לבדיקות לכלמידיה, לעגבת ול-HIV ולבירור נוסף לפי סוגי המגע. תרופות למניעת HIV אינן מונעות זיבה. גם טיפול מניעתי אנטיביוטי אינו מתאים אוטומטית לכולם ואינו מחליף בדיקות או הגנה. על אחד הזיהומים הנבדקים באותה מסגרת ניתן לקרוא בעמוד עגבת (סיפיליס): תסמינים, בדיקות, טיפול ומעקב, ועל מסגרת הבירור הכללית בעמוד מחלות מין. קיימים נתונים על הגנה חלקית מזיבה באמצעות חיסון מסוים נגד מנינגוקוק, אך אין לראות בכך הגנה מלאה או שירות הזמין אוטומטית לכל אדם בישראל. המידע על חיסונים והמלצות מקומיות משתנה; בירור פרטני אינו מחליף את אמצעי המניעה והמעקב.

שאלות נפוצות

האם זיבה תמיד גורמת להפרשה?

לא. זיהום יכול להיות ללא תסמינים, במיוחד בלוע ובאתרים נוספים.

האם שתן שלילי שולל זיבה בגרון?

לא. נדרשת דגימה מהאתר הרלוונטי לפי החשיפה.

האם זיבה וכלמידיה הן אותה מחלה?

לא. אלה חיידקים שונים, אך אפשר להידבק בשניהם והבירור יכול לכלול את שניהם.

האם בדיקת שתן כללית היא בדיקת זיבה?

לא. יש צורך בבדיקה ייעודית, בדרך כלל מולקולרית, ובדגימה המתאימה.

האם אפשר לקחת אנטיביוטיקה שנשארה בבית?

לא. יש להתאים טיפול לזיהום, לאתר המעורב ולעמידות אפשרית.

האם תסמינים שחזרו מוכיחים עמידות?

לא. יש לבדוק גם הדבקה חוזרת, טיפול שלא הושלם וזיהומים או סיבות אחרים.

האם חייבים בדיקה שלילית אחרי כל טיפול?

לא בכל מקרה לפי CDC. בזיבה בלוע ובנסיבות נוספות נדרשת בדיקת ריפוי; בנוסף יש מקום לבדיקה מאוחרת להדבקה חוזרת.

האם ניתן להידבק שוב אחרי טיפול?

כן. הטיפול אינו מקנה חסינות ולכן טיפול בבני זוג ומניעת חשיפה חדשה חשובים.

האם כאב באשך יכול לחכות לתשובת בדיקה?

כאב חריף או פתאומי מצריך בדיקה דחופה, גם כדי לשלול מצבים אחרים כגון תסביב אשך.

האם חשד לזיבה בהריון מחייב פנייה גם בלי תסמינים?

כן. חשוב להיבדק ולתאם טיפול עם הצוות המטפל, כדי להפחית סיכון לאם וליילוד.

האם זיבה מסוכנת?

זיבה ניתנת לריפוי, ולכן הסכנה העיקרית היא אי טיפול. כשהזיהום נשאר, הוא עלול להוביל לסיבוכים כמו פגיעה בפוריות או דלקת במפרקים. בדיקה וטיפול בזמן מונעים אותם ברוב המקרים.

האם הבדיקה כואבת?

בדיקת שתן אינה כואבת. מטוש מהשופכה או מהנרתיק, מהגרון או מפי הטבעת עלול לגרום לאי נוחות קצרה, והוא מהיר.

האם זיבה מועברת בנשיקה?

יש מחקרים שקשרו נשיקות עמוקות לזיבה בלוע, אך הנתונים מוגבלים ולא ניתן לקבוע סיכון מדויק. הדרך המרכזית להדבקה היא מין וגינלי, אנאלי או אוראלי.

כמה זמן אחרי טיפול מותר לחזור למגע מיני?

לפי CDC מומלץ להימנע שבעה ימים לאחר הטיפול, ועד שבני הזוג הרלוונטיים טופלו והתסמינים חלפו. יש לפעול לפי ההנחיות האישיות של הצוות המטפל.

לקריאה נוספת: מחלות מין ונושאים קשורים

המאמרים הבאים עוסקים בזיהומים שונים ובבירור שלהם. טיפול המתאים למחלה אחת אינו מתאים בהכרח לאחרת.

בדיקות ומסגרת הבירור

זיהומים נלווים ואבחנה מבדלת

HPV, קונדילומה וזיהומים נוספים

פנייה לבדיקה

צריבה, הפרשה, כאב באגן או באשך, תסמינים בפי הטבעת או חשיפה לבן או בת זוג שאובחנו מצדיקים בירור. ציינו את כל אזורי החשיפה, תרופות שנלקחו, בדיקות קודמות והריון או אפשרות להריון. תסמינים חריפים בעיניים, באשך או עם חום ומפרק נפוח אינם מחכים לתור שגרתי. הבירור אצל רופא עור מומחה נועד לבחור דגימות, טיפול ומעקב שמתאימים למקרה שלכם. למידע על מסגרת הבירור ניתן לקרוא על רופא עור פרטי: מתי כדאי לפנות לבדיקה?. המידע במאמר כללי ואינו מחליף בדיקה או ייעוץ רפואי אישי. מקורות רפואיים: CDC, הנחיות טיפול בזיבה ומידע לציבור; WHO, Gonorrhoea ו-Multi-drug resistant gonorrhoea; NHS, Gonorrhoea; BASHH, הנחיות זיבה 2025.