עגבת (סיפיליס): תסמינים, בדיקות, טיפול ומעקב

רופא אחראי: ד"ר אורן אלדר, רופא עור מומחה.
עודכן ב-20.10.2026.

עגבת, המכונה גם סיפיליס, היא זיהום הנגרם מהחיידק Treponema pallidum. ההדבקה מתרחשת בעיקר במגע מיני עם נגע מדבק, והיא אפשרית גם במין אוראלי. המחלה יכולה להתבטא בפצע, בפריחה או בתסמינים כלליים, אך לעיתים אין סימנים שניתן להבחין בהם. לכן היעדר כאב או היעלמות של פצע אינם מוכיחים שאין זיהום.

עגבת ניתנת לריפוי באמצעות אנטיביוטיקה מתאימה. בחירת הטיפול והמעקב תלויה בשלב המחלה, בטיפולים קודמים, בהריון ובחשד למעורבות של מערכת העצבים, העיניים או האוזניים. אין להסתפק בטיפול מקומי בפצע או בתשובת בדיקה אחת בלי להבין את משמעותה.

איך נדבקים בעגבת ומה לא מעביר את המחלה?

החיידק עובר במגע ישיר עם נגע של עגבת במהלך מין וגינלי, אנאלי או אוראלי. הנגע עשוי להימצא בפין, בפות, בנרתיק, בצוואר הרחם, בפי הטבעת, בחלחולת, בשפתיים או בפה. נגע פנימי או קטן עלול שלא להיות מורגש. שימוש בקונדום מפחית סיכון, אך אינו מבטל אותו אם הנגע נמצא באזור שאינו מכוסה.

עגבת יכולה לעבור מהאם לעובר במהלך הריון, גם כשלאם אין תסמינים. לעומת זאת, מגע יומיומי באסלה, בידית דלת, בבגדים או בכלי אוכל אינו דרך הדבקה בעגבת. אין צורך להתרחק מאדם בגלל אבחנה, אך יש להימנע ממגע מיני מדבק ולהשלים בירור וטיפול לפי ההנחיות.

ההדבקה המינית קשורה בעיקר לנגעים של המחלה המוקדמת. אין להסיק באופן עצמאי שאדם אינו מדבק רק משום שלא רואים נגע, או שבדיקה חיובית בהכרח מעידה על הדבקה חדשה. בדיקה, היסטוריה ותוצאות קודמות נדרשות כדי להבין את המצב.

עגבת ראשונית: פצע שיכול להיעלם בלי שהזיהום חלף

הביטוי הראשוני הקלאסי הוא כיב, המכונה שאנקר, במקום שבו נכנס החיידק. לרוב הוא אינו כואב, אך עגבת יכולה להתבטא גם במספר כיבים, בפצע כואב או במראה שאינו טיפוסי. לכן כאב אינו שולל עגבת, ואין לאבחן רק לפי תמונה.

פצע באיברי המין או בפה יכול להיגרם גם מהרפס ומסיבות אחרות. מיקום הפצע ומראהו מסייעים לבירור, אך אינם מחליפים בדיקות מתאימות. הפצע עשוי להחלים מעצמו בתוך מספר שבועות, גם ללא טיפול. ריפוי העור אינו ריפוי הזיהום, ואין לדחות בירור בגלל שהפצע נעלם.

פצעים פנימיים יכולים להישאר בלתי מזוהים אצל נשים וגברים. חשוב לציין לרופא את סוגי המגע המיני ואת אזורי החשיפה, כדי שהבדיקה לא תתמקד רק באזור הגלוי לעין.

עגבת שניונית: פריחה, נגעים בריריות ותסמינים נוספים

בשלב השניוני יכולה להופיע פריחה בגוף, לעיתים גם בכפות הידיים ובכפות הרגליים. היא אינה תמיד מגרדת ואינה תמיד בולטת. ייתכנו נגעים בפה, נגעים שטוחים ולחים באזור איברי המין או פי הטבעת, בלוטות לימפה מוגדלות, חום, כאב גרון, עייפות ונשירת שיער במוקדים.

נגעים המכונים condylomata lata קשורים לעגבת ואינם זהים לקונדילומה הנגרמת מ-HPV. ההבחנה חשובה משום שהבירור והטיפול שונים. על נגעי HPV ניתן לקרוא במדריך קונדילומה ו-HPV: אבחון, טיפול ומעקב.

הסימנים האלה יכולים להתאים גם למחלות אחרות. פריחה בכפות הידיים והרגליים אינה אבחנה של עגבת, והיעדרה אינו שולל אותה. גם התסמינים השניוניים עשויים לחלוף ללא טיפול, בעוד הזיהום ממשיך להתקיים.

עגבת סמויה ועגבת מאוחרת: מדוע קביעת השלב חשובה?

עגבת סמויה היא מצב שבו בדיקות מעידות על זיהום, אך אין תסמינים קליניים של המחלה. משך הזיהום חשוב לבחירת הטיפול. לפי הנחיות CDC, עגבת סמויה מוקדמת מתייחסת לזיהום שנרכש בשנה האחרונה; כשאין ראיות מספקות לתזמון, אין לקבוע שהוא מוקדם רק בגלל ערך נוגדנים גבוה.

תוצאות קודמות, מועד הופעת סימנים, חשיפה לבן או בת זוג שאובחנו ותיעוד טיפול עוזרים לקבוע את השלב. אין לתאר את המחלה כמסלול קבוע שבו כל אדם עובר בהכרח את כל השלבים. חלק מהאנשים עם זיהום לא מטופל יפתחו בהמשך פגיעה באיברים, אך לא כולם יפתחו עגבת שלישונית.

עגבת מאוחרת עלולה לערב את הלב וכלי הדם ולגרום לנגעים דלקתיים ולפגיעה באיברים נוספים. עם זאת, מעורבות עצבית, עינית או של השמיעה אינה מוגבלת למחלה מאוחרת ויכולה להופיע בכל שלב.

מתי נדרשת בדיקה דחופה?

שינוי חדש בראייה, כאב או אודם בעין, ירידה בשמיעה, טינטון או סחרחורת אצל אדם עם חשד לעגבת או בדיקה חיובית מחייבים הערכה דחופה. אין להמתין לביקורת שגרתית או להניח שמדובר בתופעה שאינה קשורה לזיהום.

כאב ראש קשה, בלבול, חולשה, הפרעת תחושה או שינוי נוירולוגי אחר דורשים גם הם בירור דחוף. חולשה פתאומית, קושי בדיבור, אובדן ראייה פתאומי או תסמינים חריפים אחרים מצריכים פנייה למיון. תסמינים אלה יכולים לנבוע מסיבות רבות, והדחיפות אינה תלויה בכך שעגבת כבר אובחנה.

כאשר עולה חשד למעורבות עינית, של האוזן או מערכת העצבים, הבירור והטיפול שונים מהטיפול השגרתי בעגבת ללא מעורבות כזו. ייתכן צורך בשיתוף רופא עיניים, רופא אף אוזן גרון או מומחה נוסף. ניקור מותני אינו בדיקה שנדרשת אוטומטית לכל אדם עם עגבת; ההחלטה תלויה בתסמינים ובממצאים.

איך מאבחנים עגבת בבדיקות דם?

האבחון משלב שיחה על חשיפות ותסמינים, בדיקה גופנית ובדיקות מעבדה. בדרך כלל משתמשים בשני סוגי בדיקות:

• בדיקות טרפונמליות, כגון TPPA או בדיקות נוגדנים ייעודיות אחרות, מזהות תגובה לחיידק העגבת. אצל רבים הן נשארות חיוביות שנים ואף לכל החיים גם לאחר טיפול מוצלח.
• בדיקות לא טרפונמליות, כגון RPR או VDRL, נמדדות גם ככייל ומשמשות להערכת פעילות ולמעקב אחר תגובה לטיפול. גם הן יכולות להישאר חיוביות לאחר טיפול, ולעיתים מתקבלות תוצאות חיוביות מסיבות אחרות.

לכן "חיובי לעגבת" אינו הסבר שלם. חשוב לדעת איזו בדיקה נעשתה, מה הכייל, האם בוצעה בדיקת אימות והאם הייתה עגבת שטופלה בעבר. בדיקה אחת אינה מספיקה בכל מצב כדי לקבוע אבחנה או להחליט על טיפול.

כשיש נגע פעיל, ניתן במקרים מתאימים לבדוק חומר מהנגע בשיטה ייעודית, לפי זמינות המעבדה. זה אינו משטח רגיל שמבוצע אוטומטית מכל פצע. תוצאות שאינן תואמות לתמונה הקלינית דורשות בירור ולא החלטה עצמית שהמחלה נשללה.

האם בדיקה שלילית אחרי חשיפה שוללת עגבת?

לא תמיד. בתחילת הזיהום בדיקות נוגדנים עלולות להיות שליליות. אם הייתה חשיפה לאחרונה, פצע חשוד או מגע עם אדם שאובחן, יש לפנות להערכה גם כשהבדיקה הראשונה שלילית. הרופא קובע אם נדרשת בדיקה חוזרת, בדיקה מהנגע או טיפול לפני קבלת כל התשובות.

אין מועד בדיקה אחד שמתאים לכל חשיפה. התזמון תלוי במועד המגע, בתסמינים, בסוג הבדיקה ובטיפול קודם. כשבן או בת זוג אובחנו בעגבת מוקדמת, לעיתים נדרש טיפול לאחר חשיפה גם אם בדיקת הדם שלילית.

בדיקת שתן לזיבה או לכלמידיה אינה בדיקת עגבת. גם בדיקה תקינה באזור אחד אינה שוללת מחלות מין אחרות. לבירור לפי סוג החשיפה ניתן לקרוא במאמר מחלות מין: תסמינים, בדיקות ואבחון.

טיפול בעגבת: התאמה לשלב ולא טיפול עצמי

פניצילין בהכנה המתאימה הוא הטיפול המרכזי בעגבת. סוג התכשיר, דרך המתן והיקף הטיפול נקבעים לפי השלב והממצאים. לא כל תכשיר פניצילין ולא כל אנטיביוטיקה מתאימים, ואין להתחיל טיפול על סמך המלצה שקיבל אדם אחר.

בעגבת מוקדמת הטיפול שונה מהטיפול בעגבת סמויה מאוחרת או בזיהום שמשך קיומו אינו ידוע. מעורבות של מערכת העצבים, העיניים או האוזניים מחייבת מסלול טיפול ייעודי. אנטיביוטיקה שנלקחה מסיבה אחרת אינה מוכיחה שהעגבת טופלה כראוי.

באלרגיה לפניצילין, האפשרויות תלויות במצב הרפואי וביכולת להשלים מעקב. במקרים מסוימים שאינם הריון ניתן לשקול חלופה, אך היא אינה תחליף אוטומטי לכל מצב. חשוב לתאר מה הייתה תגובת האלרגיה ולא להסתפק בתווית כללית.

טיפול מתאים יכול לרפא את הזיהום גם כשהוא מתגלה בשלב מאוחר, אך אינו מבטיח תיקון של נזק שכבר נגרם. לכן לא נכון לומר שהמחלה ניתנת לריפוי רק בשלב הראשון, וגם לא להבטיח שכל פגיעה תחלוף לאחר אנטיביוטיקה.

מה עלול לקרות כשלא מטפלים בעגבת?

עגבת ניתנת לטיפול בכל שלב, אך זיהום שלא מטופל יכול להתקדם לאורך שנים. במצב מתקדם הזיהום עלול לפגוע במערכת העצבים, בעיניים, באוזניים, בלב ובכלי הדם, ובאיברים נוספים. פגיעה בעיניים או באוזניים, ופגיעה עצבית, יכולות להופיע גם בשלבים מוקדמים יותר.

בהריון עגבת שלא מטופלת עלולה לעבור לעובר, ולכן בדיקה בהריון חשובה (ראו הסעיף על עגבת בהריון).

שינוי חדש בראייה, ירידה בשמיעה, צלצולים באוזניים, כאב ראש חריג, בלבול, חולשה או שינוי בתחושה מחייבים בדיקה רפואית דחופה, גם אם בעבר אובחנה עגבת. הטיפול נקבע לפי השלב ולפי הבדיקות, ואין להתחיל אותו בעצמכם.

עגבת בהריון: טיפול ללא דחייה

עגבת בהריון עלולה לעבור לעובר ולגרום להפלה, ללידת מת, ללידה מוקדמת או לעגבת מולדת. הסיכון קיים גם כשאין לאם פצע או פריחה. חשיפה אפשרית או תוצאה חיובית מחייבות פנייה בהקדם לצוות המטפל, ולא המתנה להופעת סימנים.

פניצילין הוא הטיפול בעל היעילות המוכחת לטיפול בזיהום העובר ולמניעת עגבת מולדת. כאשר קיימת אלרגיה, נדרשת הערכה ולעיתים דה-סנסיטיזציה במסגרת רפואית מתאימה, כדי לאפשר טיפול בפניצילין. אין להחליף אותו באופן עצמאי בדוקסיציקלין או באנטיביוטיקה אחרת.

המעקב מתואם עם צוות ההריון וכולל את תיעוד הטיפול, בדיקות מתאימות והערכת הצורך בבירור לעובר וליילוד. בירור נוסף אינו סיבה לדחות טיפול נחוץ. אחרי טיפול, חום, צירים או ירידה בתנועות עובר מחייבים פנייה לצוות המיילדותי.

מה עושים לגבי בני זוג ויחסי מין?

כשמאובחנת עגבת, יש לברר אילו בני ובנות זוג צריכים לקבל הודעה, להיבדק ולקבל טיפול. לא כל בן זוג מקבל אותה תוכנית, והיא נקבעת לפי סוג המחלה ותזמון החשיפה. היעדר תסמינים או בדיקה שלילית מוקדמת אינם פוטרים תמיד מטיפול לאחר חשיפה.

כדי להפחית הדבקה חוזרת, צריך להשלים את הטיפול שנקבע ולוודא שגם בני הזוג הרלוונטיים טופלו לפי ההנחיות. לפי הנחיית NHS למטופלים, יש להימנע ממין וגינלי, אנאלי ואוראלי עד שבועיים לאחר שאתם ובן או בת הזוג השלמתם טיפול; נגעים צריכים להחלים, ויש לפעול לפי ההנחיות האישיות שקיבלתם.

אין להסתפק בקונדום כדי לקצר את תקופת ההימנעות בזמן הטיפול. הטיפול אינו יוצר חסינות, וניתן להידבק שוב. השיחה עם בני זוג נועדה לאפשר טיפול ולמנוע הדבקה, ולא לקבוע אשמה או להסיק בוודאות מתי וממי נרכש הזיהום.

מעקב אחרי טיפול: מדוע בדיקה יכולה להישאר חיובית?

המעקב מבוסס על המצב הקליני ועל שינוי בכייל RPR או VDRL ביחס לערך שהיה בזמן הטיפול. רצוי לבצע השוואות באותה שיטה, ובמידת האפשר באותה מעבדה. אי אפשר להשוות ישירות בין מספר של RPR למספר של VDRL כאילו הם אותה בדיקה.

לפי CDC, במקרים של עגבת ראשונית או שניונית מקובל לבצע הערכה חוזרת כעבור שישה ושנים עשר חודשים; בעגבת סמויה נכלל גם מעקב כעבור עשרים וארבעה חודשים. אלה מסגרות כלליות ולא לוח אחיד לכולם. בהריון, ב-HIV, בחשד להדבקה חוזרת או לפי הממצאים נדרש מעקב מותאם ולעיתים מוקדם יותר.

בדיקה טרפונמלית חיובית לאחר טיפול אינה מעידה לבדה שהטיפול נכשל. גם ירידה איטית בכייל או כייל שנותר נמוך אינם מובילים אוטומטית לעוד אנטיביוטיקה. לעומת זאת, חזרת תסמינים או עלייה משמעותית בכייל מחייבות הערכה של הדבקה חוזרת או תגובה בלתי מספקת.

שמרו את תשובות הבדיקות ואת תיעוד הטיפול, כולל מועדי הטיפול והתרופה שניתנה. הם חשובים לפענוח בדיקות עתידיות, במיוחד אם תוצאת הסקר נשארת חיובית.

מניעה ובירור מחלות מין נוספות

שימוש נכון ועקבי בקונדומים ובמחסומים במין אוראלי מפחית סיכון, אך אינו מספק הגנה מלאה מפני נגעים שאינם מכוסים. כדאי לתכנן בדיקות לפי חשיפות וגורמי סיכון ולא להמתין בהכרח לתסמינים. טיפול קודם אינו מונע הדבקה חדשה.

באבחון עגבת יש מקום גם לבדיקת HIV ולבירור מחלות מין נוספות לפי החשיפה. תרופות למניעת HIV אינן מגינות מפני עגבת. טיפול מניעתי אנטיביוטי לאחר מגע אינו מתאים אוטומטית לכל אדם ואינו מחליף אבחון או מעקב; אין להתחיל אותו ללא ייעוץ.

שאלות נפוצות