רופא אחראי: ד"ר אורן אלדר, רופא עור מומחה. עודכן ב-20.10.2026.
הרפס סימפלקס הוא זיהום שכיח בנגיף HSV, שיכול לגרום לשלפוחיות ולפצעים בעור ובריריות. אצל חלק מהאנשים הוא מופיע בשפתיים, סביב הפה או באיברי המין; אצל אחרים הזיהום אינו מורגש כלל. לא כל פצע באזור הפה או איברי המין הוא הרפס, ולכן חשוב לא להסתפק באבחון עצמי.
לאחר ההדבקה הנגיף יכול להישאר במצב רדום בתאי עצב ולהתעורר שוב. הטיפול יכול לקצר התפרצות, להקל על תסמינים ולצמצם הישנויות במקרים מתאימים, אבל אינו מסלק את הנגיף מהגוף. גם כשאין פצעים גלויים יכולה להיות העברה לאחרים.
העמוד הוא מדריך כללי להבנת האבחנה וההחלטות בטיפול. הוא אינו מחליף בדיקה או מרשם אישי. מידע ממוקד על פצעים באזור השפה נמצא בעמוד הרפס בשפתיים.
HSV-1 קשור בעיקר להרפס בפה ובפנים, ואילו HSV-2 קשור בעיקר להרפס באזור איברי המין. החלוקה אינה מוחלטת: HSV-1 יכול לגרום גם להרפס באיברי המין, למשל בעקבות מגע מיני אוראלי. אין לקבוע את סוג הנגיף לפי מיקום הפצע בלבד.
לסוג הנגיף יש משמעות כאשר מתכננים מעקב ומניעה. בהרפס של איברי המין, הישנויות והפרשה ללא תסמינים שכיחות יותר בדרך כלל ב-HSV-2 מאשר ב-HSV-1. עם זאת, התדירות אצל אדם מסוים אינה נקבעת רק לפי סוג הנגיף.
השם "הרפס זוסטר" מתייחס לשלבקת חוגרת, הנגרמת מנגיף אחר. למרות הדמיון בשם ולעיתים גם במראה השלפוחיות, אין להעביר אוטומטית טיפול או המלצות מניעה בין המצבים. בבדיקה חשוב להבין איזה זיהום קיים ולא רק לזהות את המילה "הרפס".
התפרצות יכולה להתחיל בעקצוץ, צריבה, גרד או רגישות, ובהמשך להופיע כקבוצה של שלפוחיות קטנות. השלפוחיות עשויות להיפתח ולהפוך לפצעים שטחיים ולגלד. באזור רירי לא תמיד נראה גלד, והמראה יכול להשתנות לפי מקום הנגע ומשך ההתפרצות.
בזיהום ראשון עם תסמינים יכולים להיות גם חום, כאבים ובלוטות לימפה מוגדלות. בפה עלולים להופיע כאב בחניכיים וקושי באכילה או בשתייה. באיברי המין ייתכנו כאב, צריבה במתן שתן או כיבים. בחלק מהמקרים הסימנים קלים ולא מזוהים כהרפס.
בהישנות התסמינים לעיתים קצרים וקלים יותר מהאירוע הראשון, והנגעים יכולים לחזור לאזור דומה. אבל לא כל פצע חוזר הוא אותה מחלה. פצע ממושך, שינוי במראה או תסמינים חדשים מצדיקים הערכה ולא רק חידוש מרשם ישן.
ההדבקה מתרחשת במגע עם עור, ריריות, הפרשות או נגעים שבהם נמצא הנגיף. נשיקה ומגע מיני, כולל מגע אוראלי, יכולים להעביר את הזיהום. הסיכון משמעותי יותר כשיש נגע פעיל, אבל הנגיף יכול להיות מופרש גם כשהעור נראה תקין.
זו הסיבה שהיעדר שלפוחית אינו הוכחה שאין אפשרות להדביק. גם טיפול תרופתי או שימוש בקונדום אינם מבטלים את הסיכון לחלוטין. דרכי מניעה יכולות להפחית סיכון, אך צריך להבין את הגבולות שלהן.
אבחנה של הרפס אינה מאפשרת לקבוע בוודאות מתי התרחשה ההדבקה או מי העביר אותה. אדם יכול לשאת את הנגיף בלי תסמינים במשך זמן רב. אין להסיק מהתפרצות חדשה לבדה מסקנה על נאמנות או על אירוע מסוים בזוגיות.
אצל חלק מהאנשים התפרצות קשורה למחלת חום, לחשיפה לשמש, למתח, לשינויים הורמונליים או לפגיעה מקומית בעור. לעיתים אין גורם ברור. גם אם נמצא קשר בזמן, הוא אינו מוכיח שכל התפרצות נגרמה מאותו גורם.
תיעוד יכול לעזור: מתי התחילו התסמינים, באיזה אזור, כמה זמן נמשכו ומה היה לפני כן. המידע מסייע להתאים טיפול להתפרצות או לשקול מניעה כאשר האירועים חוזרים ומשפיעים על החיים.
אם יש נטייה להרפס באזור הפנים, כדאי למסור על כך לפני פעולה אסתטית או טיפול באזור. בחלק מהמקרים נשקל טיפול מונע, אבל אין תוכנית אחידה שמתאימה לכל פעולה או לכל אדם. ההחלטה תלויה בהיסטוריה ובטיפול המתוכנן.
במקרים מסוימים המראה והסיפור מתאימים להרפס, אך כשיש ספק אפשר להיעזר בדגימה מנגע פעיל. בדיקת PCR או בדיקה מולקולרית אחרת מהנגע יכולה לזהות HSV ולעיתים להבדיל בין הסוגים. תזמון הדגימה חשוב, ולכן כדאי להיבדק כשהנגע עדיין פעיל.
בדיקה שלילית אינה תמיד שוללת זיהום, במיוחד כשהפצע כבר מחלים או כשהדגימה אינה מתאימה. אין להסתמך על משטח אקראי מעור תקין כדי להוכיח שאין הרפס. הצורך בבדיקה והפירוש שלה נקבעים לפי התמונה הקלינית.
יש להבדיל גם מאפטות, אימפטיגו, גירוי, דלקת עור ומצבים נוספים. באיברי המין כיב יכול להצריך בירור למחלות מין אחרות. צילום באור ברור יכול לסייע לתיעוד, אבל אינו מחליף תמיד בדיקה או דגימה.
בדיקת נוגדנים יכולה להראות חשיפה קודמת לנגיף, אך אינה מוכיחה שהפצע הנוכחי נגרם מהרפס. נוגדנים ל-HSV-1 אינם מספרים בהכרח אם הזיהום נמצא בפה או באיברי המין. גם תוצאת בדיקה אינה מתארכת במדויק את ההדבקה.
בתחילת זיהום ייתכן שעדיין אין נוגדנים שניתנים לזיהוי. מצד אחר, חלק מהבדיקות יכולות לתת תוצאה חיובית שגויה. במצבים מסוימים צריך לאשר את התוצאה בשיטה נוספת. כדאי לקבל הסבר על המגבלות לפני שמבצעים בדיקה ועל משמעות התוצאה לאחריה.
בדיקת IgM להרפס אינה מומלצת כדרך רגילה לאבחון זיהום חדש. אין צורך בסקר נוגדנים לכל אדם ללא תסמינים. הרופא בוחר בדיקות לפי החשד, התסמינים, תוצאות קודמות והשאלה הרפואית שרוצים לענות עליה.
תרופות אנטי-ויראליות כמו אציקלוביר, ולציקלוביר ופמציקלוביר יכולות להפחית את משך התסמינים ואת חומרתם במצבים מתאימים. בחירת התרופה, המינון ומשך הטיפול תלויים באזור, בזיהום ראשון או חוזר, בתפקוד הכליות ובמצב הרפואי.
בטיפול בהתפרצות חוזרת יש חשיבות להתחלה מוקדמת, לעיתים כבר בשלב העקצוץ או בתחילת הנגע. מי שיש להם אבחנה ברורה והישנויות יכולים לקבל מראש תוכנית כתובה. אין להתחיל לפי ניחוש אם האירוע הנוכחי שונה מהרגיל.
הרפס ראשון באיברי המין מצריך הערכה וטיפול אנטי-ויראלי מתאים גם אם התסמינים בתחילה נראים קלים. טיפול קשה או מפושט יכול לדרוש טיפול בבית חולים. אין להעתיק מינון של אדם אחר או להשתמש בטיפול מקומי כתחליף להערכה כשיש סימני מחלה משמעותיים.
בהרפס חוזר בשפתיים תכשיר אנטי-ויראלי מקומי עשוי לסייע במידה מוגבלת כאשר משתמשים בו מוקדם. הוא אינו מסלק את הנגיף ואינו מבטיח שההתפרצות תיפסק מיד. בהרפס באיברי המין טיפול אנטי-ויראלי מקומי נותן תועלת מוגבלת ואינו בדרך כלל הטיפול העיקרי.
הקלה בכאב, שתייה מספקת ושמירה על האזור יכולים לעזור בזמן ההחלמה. אין לפוצץ שלפוחיות או לקלף גלדים. כאשר כואב בפה, כדאי לבחור מזון ושתייה שאינם מחמירים כאב ולשים לב ליכולת לשתות, במיוחד אצל ילדים.
לא כל תכשיר שנמכר לפצעי שפתיים מתאים לכל גיל, להריון או לאזור העין. אין להשתמש במשחה עורית בתוך העין או להתחיל סטרואידים באזור חשוד בלי הנחיה. מכשירי אור, לייזר ותוספים אינם תחליף אוטומטי לטיפול רפואי מבוסס.
כשיש התפרצויות תכופות, כואבות או בעלות השפעה משמעותית על איכות החיים, אפשר לשקול טיפול אנטי-ויראלי יומי מדכא. ההחלטה נשענת גם על העדפות ועל סוג הזיהום, ולא רק על מספר קבוע של אירועים.
טיפול מדכא יכול להפחית הישנויות, ובאוכלוסיות מסוימות עם HSV-2 גם להפחית העברה לבן או לבת זוג. הוא אינו מבטל את הסיכון, ואין להניח שאותה הוכחה קיימת לכל סוג HSV ולכל מצב קליני. הנתונים למניעת העברה ב-HSV-1 של איברי המין מוגבלים יותר.
במהלך המעקב בוחנים את התועלת, תופעות הלוואי והצורך להמשיך. טיפול ממושך אינו בהכרח התחייבות לכל החיים, אך גם הפסקתו אינה הוכחה שהנגיף נעלם. אין לתת תרופה לבן או לבת זוג שלא נדבקו כתחליף למניעה בלי בסיס רפואי מתאים.
כשיש פצע פעיל בשפתיים, הימנעו מנשיקות וממגע אוראלי עד להחלמה. גם עקצוץ מוקדם יכול להיות שלב מדבק. שטפו ידיים לאחר מגע באזור והימנעו מהעברת תכשירים או חפצים שנגעו ברוק לאחרים.
כשיש תסמינים או נגעים באיברי המין, הימנעו ממגע מיני באזור בזמן ההתפרצות. שימוש עקבי ונכון בקונדום יכול להפחית סיכון, אך אינו מכסה כל אזור עור שעלול להפריש נגיף. שיחה עם בני זוג ותכנון משותף חשובים יותר מהבטחה שאפשר לבטל כל סיכון.
לא צריך לבודד אדם עם הרפס מכל קשר חברתי. ההנחיות מתמקדות במגע שעלול להעביר את הנגיף ובזהירות מיוחדת סביב תינוקות ואנשים בסיכון. מידע נוסף נמצא בעמוד הרפס באיברי המין.
בהריון חשוב לעדכן את הצוות על היסטוריה של הרפס באיברי המין או על תסמינים חדשים, במיוחד כשזו הופעה ראשונה לקראת הלידה. טיפול ותכנון הלידה דורשים הערכה של צוות ההריון, ואין להסיק מהמאמר איזו דרך לידה מתאימה.
אין לנשק תינוק כשיש פצע הרפס פעיל או סימנים מקדימים. זיהום אצל יילוד יכול להיות חמור גם בלי פריחה טיפוסית. חום, קושי בהאכלה, ישנוניות חריגה, שלפוחיות או שינוי בהתנהגות אצל תינוק צעיר מצריכים בדיקה דחופה.
אצל אנשים עם דיכוי חיסוני הרפס יכול להיות ממושך, לא טיפוסי או מפושט. כדאי לפנות מוקדם ולא להמתין שהנגע יעבור כמו באירועים קודמים. מידע ממוקד נמצא בעמוד הרפס בהריון.
כאב בעין, אודם שמחמיר, רגישות לאור או שינוי בראייה מצריכים הערכה דחופה. הרפס בעין עלול לפגוע בקרנית, ואין לטפל בו לבד במשחת שפתיים או בטיפות שנשארו מטיפול קודם. פירוט נמצא בעמוד הרפס בעין, אך אין לעכב פנייה כדי לקרוא.
מחלה מפושטת, חום משמעותי, כאב ראש חריג עם שינוי במצב ההכרה, קושי לשתות או קושי במתן שתן מחייבים הערכה לפי הדחיפות. הופעת שלפוחיות רבות עם חום על רקע אקזמה יכולה להתאים לזיהום משמעותי ודורשת בדיקה מהירה.
פצע שאינו מחלים, תסמינים שאינם משתפרים עם טיפול או הישנויות שמפריעות לשגרה מצדיקים ביקורת. הביאו מידע על בדיקות קודמות ועל התרופות שנלקחו. כשיש סימן דחוף אין להמתין לתשובה בהודעה או לתור רגיל.
לא. אפטה, גירוי, זיהום אחר ומצבים נוספים יכולים להיראות דומים. כשיש ספק או פצע שאינו מחלים, יש מקום לבדיקה.
לא. הוא יכול לגרום גם להרפס באיברי המין. לא קובעים את סוג הנגיף לפי המיקום בלבד.
כן. יכולה להיות הפרשת נגיף גם ללא תסמינים. מניעה מפחיתה סיכון אך אינה מבטלת אותו לחלוטין.
לא. נוגדנים אינם מתארכים במדויק את ההדבקה ואינם בהכרח מוכיחים את הסיבה לפצע הנוכחי. לפעמים נדרשת בדיקת אישור.
לא. תרופות יכולות לקצר אירוע או להפחית הישנויות, אבל אינן מסלקות את הנגיף הרדום מתאי העצב.
לא. הבחירה בין טיפול בעת התפרצות לבין טיפול מדכא תלויה בתדירות, בחומרה, בסוג הזיהום ובהעדפות לאחר הסבר.
כיסוי אינו היתר לנשק תינוק כשיש הרפס פעיל או סימנים מקדימים. יש להימנע מכך ולשמור על היגיינת ידיים.
לא. הוא דורש בדיקת עיניים וטיפול מתאים. כאב בעין, רגישות לאור או שינוי בראייה אינם מצב שממתינים איתו.
לא. הרפס סימפלקס נגרם מנגיף HSV, ושלבקת חוגרת מנגיף האבעבועות (VZV). שניהם מסוג הרפס, אך הם שונים בתסמינים ובטיפול.
לא. פצע באזור המין יכול להיגרם גם מעגבת, מזיהום אחר או מגירוי, ולכן בודקים ולא מסיקים לפי המראה.
קראו גם: הרפס באף, הרפס בפה ובלשון, הרפס זוסטר (שלבקת חוגרת), עגבת, מחלות מין: סקירה.
עלות ייעוץ היא 1,200 ש"ח.
הייעוץ כולל בדיקה והערכה רפואית בלבד; הסרת נגעים, שומות, טיפולי לייזר ופעולות כירורגיות או אסתטיות אינם כלולים.
אין הסדר עם קופות החולים או עם ביטוחים משלימים.