דרמטיטיס אטופית

נקראת בשמה המדעי אטופיק דרמטיטיס או דלקת עור אטופית. בציבור הרחב היא ידועה בשם אסתמה של העור, ויש המכנים אותה אקזמה אטופית.
מדובר במחלת עור דלקתית כרונית הפוגעת בכ־10% עד 20% מכלל התינוקות והילדים ברחבי העולם, ושאינה פוסחת גם על שבעה אחוז מהמבוגרים.

מהם התסמינים של אסתמה של העור?

אטופיק דרמטיטיס מתבטאת בתסמינים הבאים:

• פריחה בעור.
• גרד ניכר.
• יובש של העור.
• בהתקפים חדים מופיעים נגעים אדומים, שמלוּוים לעיתים בשלפוחיות או בגלדים.
• במצבים כרוניים צבע העור הוא אדום־חום, מעובה ומחוספס.

פיזור המחלה כתלוי בגיל המטופל:

• אטופיק דרמטיטיס אצל תינוקות מופיעה הפריחה בעיקר באזורי הקרקפת, בפנים ובחלקים המיישרים של הגפיים (ברכיים ומרפקים). אצל ילדים (מגיל שנתיים והלאה) נוטה הפריחה להופיע בקיפולי הגוף: בצוואר, בגומות של המרפקים ושל הברכיים.

• במבוגרים יש ביטוי קליני מגוון. מחד תיתכן פריחה בקיפולי הגוף בדומה למצב בילדים; מאידך תיתכן גם הופעה מבודדת של פריחה סביב העפעפיים או בכפות הידיים או הופעה מפושטת באזורים המיישרים של הגפיים.

מהם הגורמים לאטופיק דרמטיטיס ולהחמרתה?

אסתמת עור נובעת מהפרעה ביצירה של שכבת העור העליונה, באופן שמותיר אותה חדירה לגירויים שונים היוצרים דלקת עורית.

מהם הגורמים להחמרת המחלה?

• יובש של העור – כולל שימוש בסבון ובחומרי ניקוי, אמבטיות ממושכות, מזג אוויר קר ויבש.

• חומרים מגרים – צמר ובדים סינתטיים, חשיפה לבשמים ולחומרי טיפוח, אבק, חול, דשא, עובש.

• לחץ נפשי ומתח מחמירים את המחלה.

• המחלה נוטה להחמיר בחורף כאשר הלחות נמוכה יותר. לעיתים נדירות, ישנם מטופלים שסובלים מהחמרה במחלה דווקא בקיץ כאשר החום והזיעה ניכרים.

איך מאבחנים אטופיק דרמטיטיס?

האבחנה הינה קלינית ומבוססת על תשאול המטופל ועל בדיקה עם הממצאים התומכים הבאים:

• תפרחת מגרדת בפיזור אופייני.
• מהלך מחלה ממושך.
• הופעת המחלה בינקות.
• היסטוריה אישית או משפחתית של מחלות אלרגיות אחרות (כמו אסתמה נשימתית ונזלת עונתית).

על אף העובדה שישנן בדיקות מעבדה שיכולות לתמוך שבכך שמדובר באטופיק דרמטיטיס (כמו מדידת רמת הנוגדנים מסוג IgE בדם), תוצאה חיובית אינה מעידה בהכרח על המחלה, ותוצאה שלילית אינה בהכרח שוללת אותה.

מה סיכויי ההחלמה מאטופיק דרמטיטיס?

אטופיק דרמטיטיס מאפיינת בעיקר את גיל הילדות. ממחקרים עולה כי חצי מהילדים יפסיקו לסבול מהמחלה, ואילו החצי הנוסף ימשיכו לסבול ממנה גם כשיהיו אנשים מבוגרים.

גם בילדות וגם בחיים הבוגרים מתאפיינת המחלה במהלכים של החמרות ושל הקלות הקשורים, כאמור, לאלמנטים סביבתיים כמו מזג האוויר, הלחות, מגע עם חומרים שמגרים את העור וסביבה מימית.

טיפול באטופיק דרמטיטיס
הגישה הטיפולית לאטופיק דרמטיטיס מורכבת מהקפדה על אורח חיים מסוים, מטיפולים משמרים קבועים ומטיפול בעת החמרה במצב.

• הימנעות מגירויים לעור כמו ביגוד צמוד, בגדי צמר, חומרי ניקוי, בשמים ודשא.

• האמצעי החשוב ביותר להקל על המחלה ולהימנע מהחמרתה הוא שמירה על לחות העור על ידי שימון.

במקלחת רצוי להקפיד על רחצה במים פושרים לפרק זמן קצר (5 דקות) בסבון ללא בישום, שאינו מייבש את העור, או באמצעות שמן רחצה. מייד לאחר המקלחת יש למרוח קרם לחות.

• טיפול בגרד הוא התופעה הקשה ביותר באטופיק דרמטיטיס, והטיפול בו הוא נדבך חשוב בטיפול במחלה.

תרופות נוגדות גרד ממשפחת האנטי־היסטמינים הן טיפול שכיח באטופיק דרמטיטיס.

ומה קורה אם המצב מחמיר?

תכשירים מקומיים המכילים סטרואידים:
טיפול כזה מפחית את הגרד ואת הדלקת הכרוכים בהתפרצויות.

תכשירים מקומיים שאינם סטרואידים:

• ניתן להשתמש לאורך זמן בתרופות מקומיות המכילות מעכבי קלצינורין. השימוש בהן יכול להיות גם באזורים המועדים להתפתחות של תופעות לוואי כשמשתמשים בתכשירים אחרים (כמו עפעפיים וקפלי גוף).

• סטקוויס (קריסאבורול). משחה חדשה שמבוססת על עיכוב האנזים פוספודיאסטרז. התרופה יעילה בקרב חולים הסובלים מאטופיק דרמטיטיס קלה עד בינונית. יתרונה הגדול הוא בכך שהיא אינה מכילה סטרואידים ולכן אפשר להשתמש בה במשך זמן רב באזורים רגישים. השימוש בתרופה הוא מגיל שנתיים ויותר.

טיפול באטופיק דרמטיטיס כרונית בחומרה בינונית עד קשה

במקרים של אטופיק דרמטיטיס בינונית עד קשה שפוגעת בשטחי גוף גדולים, ושאינה מגיבה לטיפול מקומי הנל או שנדרש טיפול ממושך בסטרואידים מקומיים, ישנן כמה אפשרויות טיפול:

• פוטותרפיה. חשיפה הדרגתית לקרינת UVB במכונים פוטותרפיים מטפלת ביעילות באטופיק דרמטיטיס.

• תרופות אימונומודולטוריות. תרופות כמו מתוטרקסט, ציקלוספורין, אימורן וסלספט ידועות ביכולתן לטפל ביעילות באטופיק דרמטיטיס.

• דופיקסנט (דופילומב). מדובר בתרופה ביולוגית המורכבת מנוגדן לקולטן ל־Il-4, חלבון קטן המתווך חלק ניכר מהפעילות של אטופיק דרמטיטיס. יעילות הטיפול ובטיחותו גבוהות מאוד. הוא ניתן בזריקה תת־עורית אחת לשבועיים ואינו מחייב מעקב באמצעות בדיקות מעבדה. התרופה הזאת מותווה בארץ לאטופיק דרמטיטיס בינונית עד קשה במטופלים בני 12 שנים ויותר לאחר כישלון הטיפול באמצעות התרופות האימונומודולטוריות.

• קיימים טיפולים חדשים, שאינם זמינים עדיין בשוק, באמצעות תרופות שמעכבות את האנזים JAK או שחוסמות את הקולטן ל־Il-13.

מתי צריך לפנות לרופא עור?
אם הטיפול הבסיסי באמצעות שימון העור אינו מסייע, ואם צריך למרוח סטרואידים מקומיים במשך זמן רב (יותר משבוע בחודש), יש לפנות לרופא עור.

מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?

• התפשטות פתאומית במחלת העור (בעיקר אם היא מלוּוה בחום גבוה).
• הופעת שלפוחיות על פני אזורי המחלה.
• החמרה משמעותית לאחר הפסקת הטיפול.