הרפס באברי המין: מה חשוב לדעת על הזיהום הנפוץ

הרפס באברי המין הוא זיהום שכיח הנגרם על ידי וירוס ההרפס סימפלקס (HSV), אשר גורם להופעת שלפוחיות כואבות באברי המין ובאזורים סמוכים בגוף. מאחר שהווירוס עובר מאדם לאדם במגע מיני, הרפס נחשב למחלת מין.

איך נדבקים בהרפס?

הרפס עלול לפגוע בכל רקמה רירית לחה בגוף, כולל סביב הפה, העיניים, פי הטבעת והנרתיק. להרפס באברי המין יש נטייה להיות כרוני, ובעיקר בשנים הראשונות לאחר ההדבקה, כאשר הוא עלול להתפרץ שוב ושוב. עם הזמן, מספר ההתפרצויות וחומרתן נוטים לרדת.

נגיף ההרפס סימפלקס

לוירוס ההרפס קיימים שני סוגים עיקריים: HSV-1 ו-HSV-2. לשניהם יכולת הדבקה גבוהה, והם עוברים בקלות במגע ישיר. הרפס באברי המין מועבר בעת קיום יחסי מין עם אדם נגוע, כולל יחסי מין נרתיקיים, אנאליים או אוראליים. גם כאשר אדם הנושא את הנגיף אינו סובל מסימפטומים, הוא עלול להעביר את הווירוס לשותפו המיני.

הרפס באברי המין נפוץ במיוחד בקרב צעירים בגילאי 20-30. כ-90% מהאנשים הנושאים את הנגיף אינם מודעים לכך, מאחר שהסימפטומים עשויים להיות קלים או בלתי מורגשים. עם זאת, לאחר תקופה מסוימת, גורמים שונים יכולים לעורר את הנגיף ולגרום להתפרצות של הרפס באברי המין.

כיצד מתבצעת ההדבקה?

הוירוס עובר בקלות כאשר לאדם הנגוע יש שלפוחיות או כיבים, אך ניתן להידבק גם כאשר אין סימפטומים נראים לעין. הרפס באברי המין אינו עובר דרך חפצים כמו מגבות או מצעים, מאחר שהווירוס מת במהירות כאשר הוא נמצא מחוץ לגוף. עם זאת, שיתוף צעצועי ואביזרי מין עם אדם נגוע עלול לגרום להדבקה.

גורמי סיכון להרפס

הסיכון להידבקות בהרפס עולה עם קיום יחסי מין לא מוגנים עם מספר רב של פרטנרים, התחלת קיום יחסי מין בגיל צעיר, או מחלות מין בעבר.

אבחון הרפס באברי המין

האבחון מתבצע כאשר הזיהום נוכח. כאשר מופיעים סימפטומים, יש לגשת לרופא עור מומחה במחלות עור ומין. במידה ויש שלפוחיות או כיבים, ניתן לקחת דגימה לצורך תרבית באמצעות בדיקת מטוש.

טיפול בהרפס באברי המין

במקרה של זיהום ראשוני, מומלץ לטפל בתרופות אנטי-ויראליות כגון אציקלוביר, ולציקלוביר, או פמציקלוביר, שנוטלים עד חמש פעמים ביום. תרופות אלו מונעות מהווירוס להתרבות אך לא מסירות אותו מהגוף לחלוטין.

טיפול מניעתי באירועים חוזרים

מטופלים הסובלים מיותר משישה התקפים בשנה יכולים להיעזר בטיפול מניעתי יומיומי. טיפול זה מפחית את הסיכון להתפרצויות חוזרות של הרפס באברי המין, אך אינו מונע אותן לחלוטין. לרוב, יש ליטול את התרופה פעם או פעמיים ביום למשך 6 עד 12 חודשים.

לאחר שנה של טיפול מניעתי, מומלץ להפסיק את הטיפול ולבחון את שכיחות וחומרת ההתקפים החוזרים. אם ההתפרצויות החמורות חוזרות, ניתן לשוב ולטפל במניעתן.

עצות למניעת התפשטות הנגיף

כדי למנוע את התפשטות נגיף ההרפס, יש להימנע מקיום יחסי מין כאשר קיימים סימפטומים כגון גירוד או עקצוץ באברי המין. כמו כן, יש להקפיד על שימוש קבוע בקונדום גם לאחר היעלמות הסימפטומים, ולהימנע משיתוף של מגבות ומצעים, על אף שהסיכון להדבקה באמצעותם נמוך ביותר.