אקנה קלואידליס בעורף: פצעונים ובליטות בקרקפת האחורית – אבחון וטיפול

איור של עורף וקרקפת אחורית עם בליטות קטנות בשולי השיער באקנה קלואידליס

אחראי רפואי: ד"ר אורן אלדר, רופא עור מומחה

עודכן לאחרונה: 21 באוקטובר 2026

אקנה קלואידליס בעורף היא דלקת כרונית של זקיקי השיער בקרקפת האחורית ובעורף, היוצרת פצעונים ובליטות קשות, ועלולה להשאיר צלקת ונשירת שיער בלתי הפיכה. למרות השם, זו לא צורה של אקנה, והבליטות אינן קלואיד אמיתי. גילוח קצר וחיכוך הם מעוררים מרכזיים, וטיפול מוקדם יכול לעצור את ההתקדמות.

תשובות קצרות

ש: מהי אקנה קלואידליס?
ת: דלקת כרונית של זקיקי שיער בקרקפת האחורית ובעורף, עם פצעונים ובליטות שעלולות להצטלק.

ש: זה אקנה?
ת: לא. השם מטעה, אין קשר לאקנה רגילה ולא לקלואיד אמיתי.

ש: ממה זה נגרם?
ת: בעיקר גילוח קצר, חיכוך מצווארונים וכיסויי ראש, ומבנה שיער מתולתל, יחד עם תגובת חיסון חריגה בזקיק.

ש: האם השיער חוזר?
ת: באזור שהוצלק לא. הטיפול שומר על זקיקים שעוד פעילים.

ש: איך מטפלים?
ת: שינוי הרגלי תספורת וחיכוך, תכשירים מקומיים, ובמקרים פעילים אנטיביוטיקה פומית. הטיפול נמשך חודשים.

מהי אקנה קלואידליס בעורף?

אקנה קלואידליס בעורף (Acne Keloidalis Nuchae, ובקיצור AKN) היא דלקת כרונית של זקיקי השיער בקרקפת האחורית ובקו השיער של העורף. בספרות קוראים לה גם פוליקוליטיס קלואידליס, והיא שייכת למשפחת דלקות הזקיקים המצלקות, כמו פוליקוליטיס דקלוונס. שני חלקי השם מטעים: זו לא צורה של אקנה, והצלקות אינן קלואיד אמיתי אלא רקמת צלקת מקומית סביב זקיקים שנהרסו. עם הזמן הבליטות עלולות להתאחד ללוחיות קשות, ושיער באזור המוצלק אינו צומח שוב. למבט כללי: שיער וקרקפת.

מי חולה?

המחלה שכיחה בגברים הרבה יותר מאשר בנשים, בעיקר בבעלי שיער מתולתל ועבה. היא מתחילה אחרי גיל ההתבגרות ונדירה בגיל מבוגר. תספורות קצרות, זיעה וחיכוך מציוד או מכיסויי ראש מגבירים את הסיכון. לעיתים היא מופיעה לצד מצבים דלקתיים נוספים של הזקיקים, כמו פוליקוליטיס דקלוונס או דלקת תאים מפורקת של הקרקפת.

ממה נגרמת המחלה?

המנגנון המדויק לא מובן עד הסוף, אך שני גורמים במרכז:

פגיעה מכנית חוזרת: תספורות קצרות מאוד, גילוח צמוד, וחיכוך קבוע מצווארונים גבוהים, קסדות וכיסויי ראש. שיער קצוץ ומתולתל עלול להתעקל ולחדור חזרה לעור, מנגנון דומה לשיער חודרני.

תגובת חיסון חריגה: רכיבים בתוך הזקיק, כמו חיידקי עור, קרדית דמודקס ושומן, מעוררים דלקת שהורסת את דופן הזקיק וממשיכה לעומק העור.

זו אינה מחלה מדבקת ואינה נגרמת מהיגיינה לקויה. היא גם שונה מפוליקוליטיס רגילה, שמחלימה בלי צלקת.

סימנים ותסמינים

המחלה מתחילה בשולי השיער של העורף ובקרקפת האחורית, ובלי טיפול עלולה להתפשט כלפי מעלה.

בשלב מוקדם: בליטות קטנות וקשות, מגרדות, סביב זקיקי השיער, לעיתים פצעונים עם מוגלה וקרומים. רבים מייחסים זאת ל"גירוי מהתספורת" ודוחים בדיקה.

בשלב מתקדם: הבליטות מתאחדות ללוחיות קשות ומוגבהות, לעיתים כרצועה לאורך קו השיער האחורי. יכולים להופיע צרורות שיער, כמו בפוליקוליטיס דקלוונס.

בשלב מאוחר: צלקת ונשירת שיער קבועה באזור. זיהום חיידקי משני עלול לגרום למוגלה, לתעלות ניקוז ולכאב. שריטות חוזרות מחמירות את המצב, ראו גם גירוד בקרקפת.

פצעונים יחד עם נשירה ראויים לבדיקה, ורופא העור מבדיל בינם לבין נשירת שיער שגרתית בבדיקה.

במה מבדילים אותה?

פוליקוליטיס רגילה: פצעונים מוגלתיים שמחלימים בלי בליטות קשות ובלי צלקת.
פטרת בקרקפת: קרום ונשירה זמנית. נגע מוגלתי חריג (קריון) עלול להידמות, והרופא מבחין בבדיקה ובתרבית.
פוליקוליטיס דקלוונס: דלקת מצלקת בעיקר בקדקוד, עם צרורות שיער בולטים, בלי הבליטות הקשות האופייניות לעורף.
דלקת תאים מפורקת של הקרקפת: גושים עמוקים ומוגלתיים עם ניקוז (מאמר נפרד בסדרה).
אלופציה אראטה: אזורים חלקים בלי פצעונים ובלי צלקת.
אקנה רגילה: פצעונים בפנים ובגב, שתי מחלות שונות. סקירת התקרחויות: התקרחות.

איך מאבחנים?

האבחון קליני ברוב המקרים, אצל רופא עור מומחה:

שאלון: מתי התחיל, הרגלי תספורת וגילוח, כיסויי ראש וצווארונים, פעילות ספורטיבית, תוספי תזונה וטיפולים שנוסו.
בדיקה: מיפוי כל הקרקפת. ממצאים מחוץ לקרקפת האחורית מחייבים שקילת אבחנות אחרות.
דרמטוסקופיה: בשלב מוקדם פצעונים סביב זקיקים והילה לבנבנה, ובשלב מאוחר צרורות שיער.
ביופסיה: נדירה, רק כשהתמונה אינה חד-משמעית. תרבית חיידקית או פטרייתית כשיש חשד לזיהום.

על בדיקת נגע חדש: נגע חדש בעור.

איך מטפלים?

הטיפול שכבתי: קודם מסירים את המעוררים, אחר כך מרגיעים דלקת, ורק אז שוקלים תרופות פומיות. הטיפול נמשך חודשים ודורש התמדה.

שינוי הרגלים – הבסיס

איור של מכונת תספורת עם סימן עצירה - רצוי לא לגלח צמוד בעורף

מפסיקים תספורות קצרות מאוד וגילוח צמוד בעורף, ומפחיתים חיכוך מצווארונים גבוהים, קסדות וכיסויי ראש. לא לסחוט בליטות ולא לגרד קרומים. שמפו אנטי-בקטריאלי מסייע (על שימוש נכון בשמפו ראו גם קשקשים בקרקפת).

טיפול מקומי

איור של שמפו עדין ותכשיר מקומי לטיפול בקרקפת

במקרים קלים עד בינוניים תכשירים סטרואידליים חזקים למחזורים קצרים, בשילוב רטינואידים מקומיים כמו טרטינואין, עם הערכה מחדש אחרי מספר שבועות. כשיש פצעונים מוגלתיים מוסיפים תכשיר אנטיביוטי מקומי. בנגעים נבחרים שוקלים הזרקת סטרואיד לתוך הנגע.

טיפול פומי

במחלה פעילה או נרחבת, דוקסיציקלין למשך שישה עד שמונה שבועות לפחות, לצד הטיפול המקומי. במחלה עמידה שוקלים איזוטרטינואין, בשימוש מחוץ להתוויה הרשומה ולאחר הסבר מלא. נשים בגיל הפוריות צריכות אמצעי מניעה במהלך הטיפול ועד חודש לאחריו, ובזמן הטיפול ובמשך חצי שנה לאחריו אין לעבור טיפולי לייזר או שעווה.

מקרים מתקדמים

בליטות נרחבות שאינן מגיבות לתרופות מצריכות שיחה פרטנית על אפשרויות נוספות, כולל התערבות ניתוחית.

מניעה

אי אפשר למנוע את המחלה לגמרי, אבל אפשר למנוע התקדמות: שינוי הרגלי תספורת וחיכוך מוקדם, וטיפול בבליטות קטנות לפני שהן מתאחדות. מי שנוטה לבליטות בעורף אחרי תספורת, כדאי שיתייעץ ברופא עור לפני התספורת הבאה.

מה צפוי לאורך זמן?

טיפול מוקדם נותן תוצאה טובה יחסית. בלי טיפול הבליטות עלולות להתאחד לצלקות גדולות וקשות לטיפול. גם אחרי רגיעה, חזרה לגילוח צמוד עלולה להחזיר את הדלקת, ולכן שינוי ההרגלים הוא קבוע.