ליכן פלנופילריס: נשירת שיער מצלקת – סימנים, אבחון וטיפול

איור של קרקפת עם אזורי נשירה מוקדיים מוקפים אודם וקשקשת בליכן פלנופילריס

אחראי רפואי: ד"ר אורן אלדר, רופא עור מומחה

עודכן לאחרונה: 22 באוקטובר 2026

ליכן פלנופילריס הוא מחלה דלקתית לא שכיחה של זקיקי השיער, הגורמת לנשירה מוקדית ומתקדמת שמסתיימת בצלקת, ואז השיער אינו חוזר. היא נחשבת צורה של ליכן פלנוס הפוגע בזקיקים, שכיחה יותר בנשים אך פוגעת גם בגברים. טיפול מוקדם אצל רופא עור מומחה מאט את ההתקדמות ומרגיע תסמינים.

תשובות קצרות

ש: מהו ליכן פלנופילריס?
ת: דלקת כרונית של זקיקי השיער בקרקפת, הגורמת לנשירה מוקדית עם צלקת.

ש: האם השיער חוזר?
ת: באזור שהוצלק לא. הטיפול שומר על זקיקים שעוד פעילים ומאט התקדמות.

ש: זה מדבק?
ת: לא. זו תגובה חיסונית של הגוף ולא זיהום.

ש: מה מרגישים?
ת: לעיתים כלום. חלק מרגישים גרד, כאב, רגישות או צריבה.

ש: איך מטפלים?
ת: סטרואיד מקומי או בהזרקה, תכשירים מרגיעי דלקת, ובמקרים פעילים תרופות פומיות כמו הידרוקסיכלורוקין.

מהו ליכן פלנופילריס?

ליכן פלנופילריס (LPP) הוא סיבה לא שכיחה להתקרחות מצלקת. הדלקת תוקפת את זקיק השיער עצמו: סביב הזקיק מופיעים אודם וקשקשת, ובמרכז האזור נוצר משטח חלק ולבן שבו אין עוד פתחי זקיקים. זו צורה של ליכן פלנוס הפוגע בשיער, והיא יכולה לפגוע גם בגבות ובשיער הגוף, אם כי בעיקר בקרקפת. למשפחה שייכות גם אלופציה פיברוזית פרונטלית ותסמונת גרהם-ליטל. למבט כללי: שיער וקרקפת.

המחלה מתקדמת מבחוץ פנימה: בשוליים הפעילים הזקיק עוד חי, מוקף באודם ובקשקשת, ובמרכז הוא כבר הוחלף ברקמת צלקת חלקה. לכן גבול האזור הוא קו החזית של המחלה, ושם מתמקדים הטיפול והביופסיה. בתסמונת גרהם-ליטל, וריאציה מוכרת, מופיעים יחד ליכן פלנופילריס בקרקפת, נשירה בבתי השחי ובמפשעה, ובליטות קטנות בעור הגוף.

מי חולה בליכן פלנופילריס?

המחלה שכיחה יותר בנשים, אך פוגעת גם בגברים ובטווח גילאים רחב. חלק מהחולים סובלים גם מליכן פלנוס בעור, בפה או בציפורניים, ולכן הבדיקה כוללת מבט על כל אלה. היא אחת הסיבות המוכרות לנשירת שיער מצלקת בקרקפת. נשירה שאינה מצלקת נראית אחרת, ועל ההבדלים בין נשירה אצל גברים ונשים ראו נשירת שיער גברים ונשים.

ממה נגרמת המחלה?

הסיבה המדויקת לא ידועה. ההסבר המקובל הוא תגובה חיסונית שבה מערכת החיסון תוקפת רכיב בזקיק השיער ופוגעת בו. במקרים נדירים תוארה הופעה בעקבות תרופות מסוימות. זו אינה מחלה מדבקת, ובדרך כלל אינה תורשתית. בניגוד לדלקת תאים מפורקת אין כאן מוגלה ותעלות, ובניגוד לפוליקוליטיס דקלוונס אין פצעונים. הדלקת כאן שקטה יחסית.

מה שמצית את התגובה אינו ידוע, ואין הוכחה לקשר לתזונה, ללחץ או לשגרת טיפוח מסוימת. התלקחויות באות והולכות, ולעיתים נראה שהמחלה נרגעה ואז מתעוררת שוב. בניגוד לפוליקוליטיס רגילה, אין כאן חיידק שמניע את הדלקת, ולכן אנטיביוטיקה אינה הטיפול המרכזי אלא תומכת בלבד.

סימנים ותסמינים של ליכן פלנופילריס

המחלה מופיעה כאזורי נשירה מוקדיים בקרקפת, בעיקר בצדדים, בחזית ובחלק האחורי התחתון. כמה אזורים קטנים מתמזגים לעיתים לאזור גדול ולא סדיר.

במרכז האזור: משטח חלק ולבן בלי פתחי זקיקים, סימן לצלקת.

בשוליים הפעילים: אודם וקשקשת סביב כל זקיק, ושערות שנתלשות בקלות במשיכה.

בשלב מוקדם: עוד לפני שנראית נשירה, יכולים להיות רק אודם וקשקשת סביב זקיקים באזור אחד, עם גרד קל או תחושת שריפה. זה השלב שבו הטיפול שומר על הכי הרבה שיער. בשלב פעיל השערות בשוליים נתלשות בקלות במשיכה עדינה, והאזור מתרחב לאט. הגבות ושיער הגוף עלולים להיפגע גם הם.

תחושות: לעיתים אין בכלל. חלק מתלוננים על גרד, כאב, רגישות למגע או צריבה. על גרד בקרקפת ראו גם גרד בקרקפת.

איור דרמטוסקופי של זקיקי שיער עם קשקשת סביב הזקיק בליכן פלנופילריס

הקצב איטי בדרך כלל. נשירה מפושטת בכל הראש לא שכיחה, ואם מופיעה מחפשים כיוון אחר, כמו נשירת שיער בקרקפת.

במה מבדילים את ליכן פלנופילריס?

אלופציה אראטה: אזורים חלקים בלי אודם סביב זקיקים ובלי צלקת, והשיער יכול לחזור.
פוליקוליטיס דקלוונס: פצעונים, מוגלה וצרורות שיער, דלקת "רועשת" יחסית.
דרמטיטיס סבוראית: קשקשת ואודם מפושטים בלי צלקת ובלי אובדן זקיקים.
פטרת בקרקפת: גוש מוגלתי חריג או קשקשת עם נשירה, וההבחנה בבדיקת פטרייה.
נשירת שיער זמנית: נשירה מפושטת אחרי גורם מעורר, בלי אודם סביב זקיקים ובלי צלקת.
אקנה בקרקפת: פצעונים שמחלימים בלי אובדן זקיקים.
לופוס דיסקואידי ו-CCCA: דלקות מצלקות נוספות, וההבחנה בדרמטוסקופיה ובביופסיה.

איך מאבחנים?

האבחון אצל רופא עור מומחה:

שאלון ובדיקה מלאה: משך, תחושות, קצב ההתקדמות, ובדיקת עור, פה וציפורניים לסימני ליכן פלנוס נוספים.
בדיקת קרקפת: מיפוי האזורים, זיהוי השוליים הפעילים ומשיכת שערות עדינה בגבול.
דרמטוסקופיה: זקיקים נעדרים במרכז, נקודות לבנות, קשקשת סביב הזקיק ואודם סביבו בשוליים.
ביופסיית קרקפת: נלקחת דווקא משולי אזור פעיל, שם הדלקת עוד ניתנת לזיהוי, ומאשרת דלקת של תאי חיסון סביב הזקיק. בשלב צלקתי בלבד גם ביופסיה לא תמיד נותנת תשובה חד-משמעית.
תיעוד: צילום מדוד של האזורים בכל ביקורת, כדי לראות כיוון לאורך חודשים.
בדיקות דם לפי הצורך, בעיקר לפני תרופות פומיות.

על בדיקת נגע חדש: נגע חדש בעור. נשירה אצל גברים עם סימני דלקת: מתי לברר נשירה.

איך מטפלים בליכן פלנופילריס?

חשוב להתחיל מוקדם: אין טיפול שמחזיר שיער שכבר הוחלף בצלקת. המטרה היא לעצור את הדלקת הפעילה בשוליים, להאט את ההתקדמות ולהרגיע תסמינים. הבחירה בשלב הראשון היא לפי פעילות המחלה, היקפה והתסמינים, ומעדכנים אותה בכל ביקורת.

טיפול מקומי

הבסיס הוא סטרואיד מקומי חזק לאזורים הפעילים, לצד הזרקת סטרואיד לנגעים פעילים נבחרים. טקרולימוס מקומי מרגיע דלקת בלי סטרואיד. מינוקסידיל מקומי תומך בזקיקים שעוד פעילים (ראו התקרחות גברית). שמפו עדין לפי הצורך (ראו גם קשקשים בקרקפת). בשלבים הראשונים הטיפול המקומי לבדו מספיק לעיתים. הגרד והצריבה נשלטים בדרך כלל תוך שבועות, ואילו בלימת ההתקדמות נמדדת בחודשים ובתמונות.

טיפול פומי

במחלה פעילה או מתקדמת שוקלים הידרוקסיכלורוקין, אחרי בדיקות מעבדה ובדיקת עיניים. אם ההתקדמות נמשכת, אפשרויות נוספות הן דוקסיציקלין, אציטרטין או תרופות מדכאות חיסון כמו מתוטרקסט, בבחירה פרטנית לפי המצב והרקע הרפואי. הטיפול נמשך חודשים ארוכים עם מעקב כל כמה חודשים.

הסדר המקובל הוא הידרוקסיכלורוקין ראשון, דוקסיציקלין אם ההתקדמות נמשכת, ואחריהם שקילה פרטנית של מתוטרקסט או ציקלוספורין. ביקורת בערך כל שלושה חודשים, עם תיעוד של הפעילות וההיקף.

התמודדות יומיומית

תסרוקת מסתירה, צביעת שיער ולעיתים פאה או תוספת שיער מקלות רבות. ההיבט הרגשי הוא חלק מהטיפול, ומומלץ לשתף במה שעולה.

בתקופות פעילות עדיף שמפו עדין וללא שפשוף חזק של האזור, מסרק רחב, וללא משיכות ותסרוקות מותחות. ראו גם גרד בקרקפת.

איור של אישה עם שיער וקשת טיפול מגנה סביב הקרקפת

מה צפוי לאורך זמן?

אי אפשר לחזות את המסלול: המחלה יכולה להירגע מעצמה אחרי תקופה, ויכולה להתקדם בהדרגה. התגובה לטיפול משתנה בין אנשים. המטרה הריאלית היא עצירת ההתקדמות ושמירה על מה שקיים. ביקורת קבועה כל כמה חודשים מאפשרת להתאים את הטיפול לפעילות הנוכחית.

מדד ההצלחה הוא שקט: בלי אודם חדש סביב זקיקים, בלי התרחבות בתמונות ובלי גרד. הגעה לשקט כזה יכולה לקחת חודשים, וגם אז ממשיכים מעקב כי התלקחות אפשרית.