טריקוטילומניה (מריטת שיער): למה מושכים בשיער – סימנים, אבחון וטיפול

איור של שערות בריאות באורכים שונים בטריקוטילומניה

אחראי רפואי: ד"ר אורן אלדר, רופא עור מומחה

עודכן לאחרונה: 22 באוקטובר 2026

טריקוטילומניה היא הפרעה שבה יש דחף חוזר וקשה לעמוד בפניו למשוך ולמרוט שיער, בעיקר מהקרקפת ולעיתים גם מהגבות ומהריסים. היא נפוצה בילדים ובמתבגרים, ולרוב קשורה למתח ולחרדה ולא לבעיית עור. בילדים צעירים היא חולפת בדרך כלל מעצמה, ובכל גיל אפשר לטפל בה בהצלחה בהכוונה נכונה. בירור אצל רופא עור מומחה שולל גורמים אחרים לנשירה ומכוון לטיפול המתאים.

תשובות קצרות

ש: מהי?
ת: דחף חוזר למרוט שיער, בעיקר מהקרקפת, שגורם לאזורי נשירה. זו התנהגות חוזרת הקשורה למתח.

ש: איך מזהים?
ת: אזורים לא סדירים עם שערות שבורות באורכים שונים, לעיתים גם גבות וריסים קצרים.

ש: למי זה קורה?
ת: בעיקר לילדים ולמתבגרים, אבל בכל גיל.

ש: האם השיער חוזר?
ת: ברוב המקרים כן, אחרי שהמריטה נפסקת. מריטה כרונית של שנים עלולה לפגוע בזקיקים.

ש: איך מטפלים?
ת: בעיקר טיפול התנהגותי והרגלים חלופיים. בילדים קטנים היא חולפת לרוב מעצמה.

מהי טריקוטילומניה?

הפרעה שבה האדם מושך ומורט שיער מעצמו, לעיתים בלי להיות מודע לכך. המקום השכיח הוא הקרקפת, ואחריו הגבות והריסים. היא אינה מחלת עור ואינה מדבקת, אלא התנהגות חוזרת הקשורה למתח, לחרדה או לשעמום. חשוב לדעת: אין כאן אשמה, לא של הילד ולא של ההורים. למבט כללי: שיער וקרקפת.

למי זה קורה?

ההפרעה נפוצה בקרב ילדים בגיל הגן ובתחילת ההתבגרות, אך יכולה להופיע בכל גיל. לעיתים היא מופיעה יחד עם הרגלים חוזרים אחרים, כמו כסיסת ציפורניים.

ממה זה נגרם?

הסיבה המדויקה לא ידועה. בדרך כלל זה מנגנון התמודדות עם מתח, חרדה או שעמום, ולעיתים יש נטייה משפחתית. המריטה מרגיעה את המתח, ולכן ההרגל נקבע. יש אנשים שמורטים בלי לשים לב, למשל מול מסך או בזמן למידה, ויש שמרגישים דחף ברור. זו אינה בעיית עור בקרקפת, בניגוד לפטרת בקרקפת או לאלופציה אראטה.

סימנים ותסמינים

הסימן המרכזי הוא אזורי נשירה בצורה לא סדירה, עם שערות שבורות באורכים שונים, ותחושה דוקרנית למגע.
ילדים נוטים למרוט באזורים שקל להגיע אליהם, בדרך כלל בצד היד הדומיננטית: מצח, רקות וקדקוד.
לעיתים גם הגבות והריסים קצרים, שבורים או חסרים.
לפעמים נראים שריטות קלות או אודם מקומי ממריטה חוזרת.
המיקום משתנה עם הזמן, והדפוס אינו אחיד כמו בקרחות מחלתיות.
בשונה מאלופציה אראטה, העור נראה תקין, פתחי הזקיקים שמורים, ובתוך האזור יש שערות קצרות ושבורות.

במה מבדילים אותה?

אלופציה אראטה: קרחות חלקות ומוגדרות בלי שערות שבורות.
פטרת בקרקפת: קשקשת ושיער שבור, אבל בדיקת פטרייה חיובית והיא מדבקת.
נשירת שיער זמנית: נשירה מפושטת אחרי גורם מעורר, בלי אזורים לא סדירים.
דלקות זקיקים מצלקות כמו ליכן פלנופילריס: אודם סביב זקיקים וצלקת, לא שערות שבורות בלבד.

איך מאבחנים?

האבחון אצל רופא עור מומחה, ומטרתו כפולה: לזהות את הדפוס האופייני ולשלול גורמים אחרים לנשירה:

שאלון עדין: מתי זה קורה, במצבי מתח או מנוחה, במודע או לא. אצל ילדים השיחה מותאמת לגיל.
בדיקה: דפוס הנשירה, אורכי השערות, מצב הגבות והריסים, ובדיקת ציפורניים.
בדיקת משיכה: בדרך כלל שלילית, כי השערות אינן נושרות בקלות.
דרמטוסקופיה: שערות שבורות באורכים שונים וקצוות מפוצלים.
דגימת פטרייה לשלילת פטרת בקרקפת.
ביופסיה רק במקרים שאינם ברורים.

על נשירה בקרקפת בכלל: מתי לפנות לרופא עור.

איך מטפלים?

הטיפול מתחיל בהרגעה ובהסברה: זו הפרעה נפוצה ומוכרת, ואפשר לטפל בה. הבסיס הוא טיפול התנהגותי.

בילדים קטנים: גישה שמרנית ומכילה, בלי נזיפות ובלי עונשים. מזהים בעדינות מתי המריטה קורית, מציעים לידיים פעילות חלופית (כדור לחיצה, חפץ קטן), ובמקרה הצורך מקצרים את השיער או מכסים את הידיים בזמנים הבעייתיים. ברוב הילדים הקטנים ההפרעה חולפת מעצמה.

בילדים גדולים, בני נוער ומבוגרים: טיפול התנהגותי עם אימון להחלפת ההרגל: מזהים את הדחף ברגע האמת ומחליפים אותו בפעולה אחרת. טיפול רגשי עוזר כשיש מתח או חרדה ברקע, ובמקרים עקשניים מפנים לגורם מתאים לליווי.

טיפול בעור ובשיער: אם יש גירוי מקומי או קשקשת נלווית, מטפלים בהם בנפרד. ברוב המקרים השיער צומח חזרה אחרי שהמריטה נפסקת. מריטה כרונית של שנים רבות עלולה לפגוע בזקיקים, ולכן כדאי לטפל מוקדם.

איור של ידיים מחזיקות כדור לחיצה כהרגל חלופי בטריקוטילומניה

מה צפוי לאורך זמן?

בילדים קטנים ההפרעה נוטה לחלוף מעצמה תוך חודשים. בבני נוער ובמבוגרים היא יכולה לבוא בגלים, ולכן טיפול התנהגותי הוא המפתח. חשוב לדבר על זה בפתיחות: רבים מתביישים ומסתירים, אבל זו הפרעה נפוצה ואין סיבה להתמודד לבד.