הרפס באברי המין הוא זיהום נפוץ הנגרם על ידי וירוס מסוג הרפס סימפלקס שגורם לשלפוחיות מכאיבות באברי המין ובאזורי הגוף הסמוכים. מאחר שהווירוס עלול לעבור מאדם לאדם באמצעות מגע מיני, מתייחסים למצב זה כאל מחלת מין.

הרפס עלול לפגוע בכל רקמה רירית לחה בגוף, כולל ברקמות סביב הפה, העיניים, פי הטבעת

 והנרתיק. להרפס באיברי המין יש נטיה להיות כרוני, בשנתיים הראשונות לאחר ההדבקה הוא עלול לחזור ולהופיע באופן תדיר, ככל שהזמן חולף יש ירידה במספר ההתקפים ובחומרתם.

 נגיף ההרפס סימפלקס.

לוירוס ההרפס קיימים שני סוגים 1 ו- 2. לשניהם יכולת הדבקה גבוהה מאד והם מסוגלים לעבור בקלות באמצעות מגע ישיר. הרפס באברי המין מועבר בזמן קיום יחסי מין עם אדם נגוע, לרבות יחסי מין נרתיקיים, אנאליים או אוראליים, גם כאשר אדם הלוקה בהרפס אינו סובל מסימפטומים, הוא עלול להעביר את הוירוס לשותפו המיני.הרפס באברי המין הוא מצב שכיח בקרב גילאי 20-30. 

כתשעים אחוז מהאנשים הנושאים את הנגיף כלל אינם מודעים לכך שהם נדבקו מאחר שתחילה לא מופיעים כמעט סימפטומים. לאחר תקופה מסויימת גורמים שונים עלולים לעורר את הנגיף ולהביא להתפרצות של הרפס באברי המין.

הרפס באברי המין אינו עובר דרך חפצים מאחר שהוירוס מת במהירות כאשר אינו נמצא על פני העור אךניתן להידבק בנגיף בעקבות שיתוף צעצועי ואביזרי מין עם אדם נגוע.

הרפס באברי המין עובר בקלות כאשר אדם נגוע סובל משלפוחיות או מכיבים אך תיתכן הדבקה בכל שלב, גם כאשר האדם הנגוע אינו סימפטומטי.

גורמי הסיכון להרפס כוללים קיום יחסי מין לא מוגנים עם מספר רב של פרטנרים, תחילת קיום יחסי מין בגיל צעיר, אירוע של מחלת מין בעבר.

אבחון:

האבחון מתבצע כאשר הזיהום נוכח. ברגע שמופיעים סימפטומים יש לגשת לבדיקת רופא עור מומחה במחלות עור ומין. במידה ויש שלפוחיות או גלעים ניתן לקחת בדיקת מטוש לצורך תרבית.

טיפול:

במקרה של זיהום ראשוני יש ליטול טיפול באציקלוביר, ולציקלוביר, פמציקלוביר עד חמש פעמים ביום. התרופות הללו מונעות מהוירוס להתרבות אך לא מסירות את הוירוס מהגוף.

טיפול מניעתי במקרה של אירועים חוזרים.

מטופלים הסובלים מיותר משישה התקפים של הרפס באברי המין מידי שנה מומלץ ליטול טיפול יומיומי קבוע. טיפול מסוג זה ידוע בתור טיפול מניעתי, ומטרתו למנוע אירועים חוזרים של הרפס באברי המין. לרוב יהיה על המטופל ליטול את התרופה פעם-פעמיים ביום, במשך 6 עד 12 חודשים.

למרות שטיפול מניעתי מפחית את הסיכון להעברת נגיף ההרפס לבן הזוג, הוא אינו מונע זאת לחלוטין. 

לאחר טיפול תרופתי במשך שנה רצוי להפסיק את הטיפול המניעתי. שכיחותם וחומרתם של זיהומים חוזרים לרוב פוחתת לאחר כשנתיים. במקרה שחלות התפרצויות חמורות נוספות ניתן לשוב וליטול טיפול מניעתי.

העצות למניעת התפשטות של הנגיף.

מומלץ לא לקיים יחסי מין כל זמן שקיימים סימפטומים של הרפס  באברי המין, לרבות גירוד או עקצוץ, כיוון שבשלב זה הזיהום מדבק מאוד.

 להקפיד על שימוש קבוע בקונדום בזמן קיום יחסי מין מכל סוג שהוא גם לאחר היעלמות הסימפטומים.

הימנעות משיתוף של מגבות ומצעים למרות שהסירות למעבר של הנגיף נמוכה ביותר.

בטלפון  052-459-0032  |  באימייל Dreldar9911@gmail.com|  בהשארת פרטים כאן