דרמטיטיס סביב הפה, Perioral Dermatitis, היא מחלת עור דלקתית שכיחה המתבטאת בדרך כלל בפצעונים אדומים קטנים, לעיתים פוסטולות עדינות, אודם, יובש ותחושת צריבה באזור שסביב הפה.
למרות השם "Perioral", המחלה אינה מוגבלת תמיד לפה. היא יכולה להופיע גם סביב האף וסביב העיניים, ולכן כיום משתמשים לעיתים במונח הרחב יותר Periorificial Dermatitis – דרמטיטיס סביב פתחי הפנים.
אחד הדברים המבלבלים ביותר במחלה הוא שהיא יכולה להיראות בהתחלה כמו אקנה.
המטופלת רואה "פצעונים" סביב הסנטר והפה ומתחילה להשתמש בחומרים נגד אקנה, רטינואידים, חומצות, פילינגים, Benzoyl Peroxide או תכשירים מייבשים. אלא שבמקום להשתפר, העור לעיתים הופך אדום, יבש ורגיש יותר.
טעות שכיחה אחרת היא למרוח סטרואיד מקומי.
הסטרואיד יכול לגרום לשיפור מהיר מאוד באודם, ולכן המטופל חושב שמצא את הטיפול הנכון. אבל לאחר מספר ימים או שבועות מופיעה שוב הפריחה, ולעיתים בצורה קשה יותר. בהדרגה נוצר מעגל של מריחת סטרואיד, שיפור זמני, הפסקה והחמרה מחדש.
הקשר בין Perioral Dermatitis לבין corticosteroids מקומיים מוכר היטב, והוא אחד הדברים החשובים ביותר שצריך לזהות כאשר מטפלים במחלה. גם סטרואידים נשאפים או אפיים יכולים להיות קשורים למחלה בחלק מהמטופלים, ובמחקר מאגר נתונים גדול שפורסם ב־2026 נמצא קשר בין חשיפה לתכשירי corticosteroids נשאפים ואפיים לבין Perioral Dermatitis.
החדשות הטובות הן שברוב המקרים ניתן להגיע לשליטה טובה ואף להיעלמות מלאה של הפריחה, אבל הטיפול דורש אבחנה נכונה, הפסקת גורמים שמחמירים את העור ולעיתים טיפול מקומי או סיסטמי למשך מספר שבועות.
מדובר בפריחה דלקתית המורכבת בדרך כלל מפפולות קטנות מאוד, לעיתים פוסטולות, אודם וקשקשת עדינה.
הנגעים מופיעים בעיקר סביב:
הפה.
הסנטר.
קפלי האף.
סביב הנחיריים.
ולעיתים סביב העיניים.
כאשר קיימת מעורבות של אזורים שונים סביב פתחי הפנים, המונח Periorificial Dermatitis מדויק יותר.
המחלה שכיחה במיוחד בנשים צעירות ובגיל הביניים, אך יכולה להופיע גם בגברים ובילדים. מחקרים בילדים הראו שהיא יכולה להופיע בכל גיל בילדות ובגיל ההתבגרות.
המראה הטיפוסי הוא של מספר רב של פצעונים קטנים יחסית, בגודל של מילימטרים בודדים.
הם יכולים להיות:
אדומים.
בצבע העור.
פפולריים.
לעיתים פוסטולריים.
לעיתים מלווים בקשקשת עדינה.
בין הפצעונים העור יכול להיות אדום, יבש ורגיש.
המטופל יכול להתלונן על:
צריבה.
עקצוץ.
תחושת מתיחה.
גרד קל.
רגישות לקרמים.
תחושה שכל דבר שמורחים "שורף".
אחד המאפיינים הקלאסיים הוא שהאזור הצמוד ממש לשפתיים – Vermilion Border – יכול להישאר נקי יחסית, בעוד שהפפולות מופיעות מספר מילימטרים ממנו.
זה אינו מופיע אצל כל מטופל, אבל כאשר רואים אותו הוא יכול להיות רמז אבחנתי שימושי.
למה קוראים לזה "דרמטיטיס" אם יש פצעונים?
מפני שהפצעונים אינם בהכרח אקנה.
מדובר בתהליך דלקתי של העור.
ב־Perioral Dermatitis ניתן לראות פפולות ופוסטולות, אבל בדרך כלל לא רואים את הקומדונים הקלאסיים של אקנה – "שחורים" ו"לבנים".
זהו אחד ההבדלים החשובים בין המחלות.
מה ההבדל בין Perioral Dermatitis לבין אקנה?
באקנה ניתן לראות בדרך כלל שילוב כלשהו של:
קומדונים סגורים.
קומדונים פתוחים.
פפולות.
פוסטולות.
ולעיתים נודולים וציסטות.
ב־Perioral Dermatitis לעומת זאת, התמונה בדרך כלל הרבה יותר אחידה: פפולות קטנות יחסית סביב הפה, האף ולעיתים העיניים, ללא קומדונים טיפוסיים.
גם התחושה שונה.
Perioral Dermatitis נוטה לעיתים לגרום יותר לצריבה ורגישות ופחות ל"פצעי אקנה" עמוקים וכואבים.
כמובן שיכולות להיות שתי המחלות באותו אדם.
אישה יכולה לסבול מאקנה בלחיים ובמצח ובמקביל לפתח Perioral Dermatitis סביב הפה.
במקרה כזה צריך להיזהר במיוחד, משום שטיפול אגרסיבי באקנה יכול להחמיר את הדרמטיטיס.
מה ההבדל בין Perioral Dermatitis לבין רוזציאה?
קיימת חפיפה מסוימת בין שתי המחלות.
בשתי המחלות ניתן לראות:
פפולות.
פוסטולות.
אודם.
צריבה.
רגישות.
ולעתים תגובה טובה לטטרציקלינים.
אבל ברוזציאה התמונה נוטה להיות מרכזית יותר בפנים – לחיים, אף, מצח וסנטר – ולעיתים קיימים גם:
Flushing.
נימים מורחבים.
אודם קבוע.
מעורבות עינית.
ב־Perioral Dermatitis הפיזור סביב פתחי הפנים אופייני יותר.
גם כאן לא תמיד מדובר ב"שחור או לבן". קיימים מטופלים שיש להם מאפיינים של שתי המחלות.
מה גורם ל־Perioral Dermatitis?
אין גורם יחיד.
כנראה מדובר בשילוב של הפרעה במחסום העור, תגובה דלקתית וחשיפה לגורמים מסוימים שמפעילים או מחמירים את המחלה.
הגורם החשוב ביותר מבחינה מעשית הוא שימוש בסטרואידים מקומיים על הפנים.
מחקרים ותיאורים קליניים רבים לאורך השנים מצאו קשר בין corticosteroids לבין הופעת Perioral Dermatitis, ובמחקרי ילדים נמצא גם קשר לחשיפה לסטרואידים מקומיים.
למה סטרואידים מחמירים Perioral Dermatitis?
זה אחד המצבים שבהם התרופה יכולה לגרום לשיפור מיידי אבל להחמיר את הבעיה בטווח הארוך.
סטרואיד מוריד במהירות דלקת ואודם.
לכן לאחר מריחה העור יכול להיראות הרבה יותר טוב.
כאשר מפסיקים, הדלקת חוזרת.
המטופל מורח שוב.
לאורך הזמן ניתן לפתח תלות קלינית בסטרואיד: בכל פעם שמפסיקים מופיעה Rebound Flare.
לכן מטופלים יכולים להגיע לאחר חודשים שבהם השתמשו שוב ושוב במשחה סטרואידלית כי "רק היא עוזרת".
בפועל, היא יכולה להיות חלק מרכזי מהסיבה שהמחלה ממשיכה.
מה קורה כשמפסיקים סטרואיד?
לעיתים יש החמרה זמנית.
זה חשוב מאוד להסביר מראש.
אם מטופלת השתמשה בסטרואיד על הפנים במשך תקופה ומפסיקה אותו, האודם והפפולות יכולים להחמיר בימים הראשונים.
אם לא מסבירים זאת, המטופלת חושבת שהרופא טעה וחוזרת מיד לסטרואיד.
כך מתחיל שוב אותו מעגל.
החמרה זמנית לאחר הפסקה אינה בהכרח סימן שצריך לחזור לסטרואיד.
במצבים של שימוש ממושך או בסטרואיד חזק, אופן ההפסקה צריך להיות מותאם למקרה ולא תמיד נכון לבצע שינויים באופן עצמאי.
ומה לגבי משאפי סטרואידים?
גם corticosteroids נשאפים יכולים להיות קשורים ל־Perioral Dermatitis, במיוחד כאשר החומר מגיע שוב ושוב לעור סביב הפה.
ב־2025 פורסמה סדרת מקרים של ילדים שפיתחו Perioral Dermatitis בהקשר של טיפול בסטרואידים בשאיפה.
ובמחקר רטרוספקטיבי גדול יותר שפורסם ב־2026 נמצא קשר בין שימוש בתכשירים סטרואידליים נשאפים ואפיים לבין Perioral Dermatitis.
אבל זו נקודה חשובה:
לא מפסיקים משאף חיוני לאסתמה בגלל פריחה בלי להתייעץ עם הרופא שמטפל במחלת הנשימה.
לעיתים ניתן לשנות טכניקה, להשתמש ב־spacer כאשר מתאים, לשטוף את הפה ולנקות את עור הפנים לאחר השאיפה ולהפחית את המגע הישיר של התרופה עם העור.
האם קרמים לפנים יכולים לגרום למחלה?
לעיתים הם יכולים לתרום.
במיוחד מוצרים כבדים ואוקלוסיביים, שימוש בשכבות רבות של מוצרי טיפוח או עור שכבר סובל מפגיעה במחסום.
זו הסיבה שאחת הגישות המקובלות בזמן התלקחות היא לפשט מאוד את שגרת הטיפול.
לפעמים פחות הוא יותר.
אם המטופלת משתמשת:
בסבון פעיל.
טונר.
סרום חומצות.
ויטמין C.
רטינול.
קרם עשיר.
שמן פנים.
מסכה.
פילינג.
ועוד שלושה מוצרים –
קשה מאוד לדעת מה ממשיך לגרות את העור.
מהי "Zero Therapy"?
זהו עיקרון פשוט: להפחית זמנית למינימום מוצרים מיותרים על העור.
אין הכוונה להשאיר את המטופל ללא שום טיפול בכל מצב.
הכוונה היא להפסיק את המעגל שבו מנסים לפתור את הפריחה על ידי הוספה של עוד ועוד חומרים פעילים.
במקרים מתאימים מפסיקים:
סטרואידים לא מתאימים.
חומצות.
רטינואידים באזור.
פילינגים.
שמנים כבדים.
תכשירים מבושמים.
ומוצרים שגורמים לצריבה.
ומשאירים שגרת ניקוי עדינה, לחות פשוטה במידת הצורך והגנה מהשמש שמתאימה לעור.
האם משחת שיניים גורמת ל־Perioral Dermatitis?
לעיתים מטופלים משוכנעים שהבעיה היא פלואוריד במשחת השיניים.
הקשר בין מוצרי דנטל מסוימים לבין Perioral Dermatitis תואר לאורך השנים, אך אין הצדקה לומר שכל Perioral Dermatitis נגרמת מפלואוריד או שכל מטופל חייב להשתמש במשחת שיניים ללא פלואוריד.
הפסקת פלואוריד ללא סיבה יכולה גם לפגוע בהגנה מפני עששת.
אם קיים קשר ברור למוצר מסוים או אם הפריחה עקשנית במיוחד, ניתן לבחון את מוצרי הפה כחלק מההערכה, אבל לא הייתי הופך את החלפת משחת השיניים לטיפול העיקרי במחלה.
האם רטינול יכול להחמיר?
כן.
רטינואידים יכולים לגרום ליובש וגירוי, ובזמן Perioral Dermatitis פעילה עור האזור בדרך כלל רגיש במיוחד.
גם אם Retinol, Tretinoin או Adapalene אינם הסיבה הראשונית למחלה, הם יכולים להחמיר את הצריבה והאודם.
לכן לעיתים אני מפסיק זמנית רטינואידים באזור עד שהעור נרגע.
ומה לגבי חומצות?
AHA, BHA, Glycolic Acid, Salicylic Acid וחומרים אחרים יכולים להיות מצוינים במצבים אחרים, אבל לא בהכרח בזמן Perioral Dermatitis פעילה.
כאשר מחסום העור פגוע, עוד exfoliation בדרך כלל אינו מה שהעור צריך.
האם Benzoyl Peroxide מתאים?
Benzoyl Peroxide הוא טיפול מצוין באקנה, אבל הוא יכול להיות מגרה ומייבש.
זו עוד סיבה שהאבחנה בין אקנה ל־Perioral Dermatitis חשובה.
טיפול באבחנה הלא נכונה יכול להחמיר את המצב.
כיצד מאבחנים Perioral Dermatitis?
ברוב המקרים האבחנה קלינית.
מסתכלים על:
מיקום הפריחה.
סוג הנגעים.
נוכחות או היעדר קומדונים.
היסטוריה של סטרואידים.
מוצרי טיפוח.
תרופות.
רוזציאה ברקע.
תסמיני עיניים.
והתגובה לטיפולים קודמים.
בדרך כלל אין צורך בבדיקות דם.
גם תרבית אינה נדרשת ברוב המקרים.
אם המראה אינו טיפוסי או שהמחלה אינה מתנהגת כמצופה, צריך לשקול אבחנות אחרות.
מה עוד יכול להיראות כמו Perioral Dermatitis?
האבחנה המבדלת כוללת:
אקנה.
רוזציאה.
Seborrheic Dermatitis.
Allergic Contact Dermatitis.
Irritant Contact Dermatitis.
Atopic Dermatitis.
Demodicosis.
Folliculitis.
Angular Cheilitis.
ולעתים מחלות פחות שכיחות.
בילדים קיימת גם Childhood Granulomatous Periorificial Dermatitis, בעלת מאפיינים מעט שונים.
איך מטפלים?
הטיפול נקבע לפי חומרת המחלה.
במחלה קלה ניתן לעיתים להתחיל בהפסקת הגורמים המחמירים ובטיפול מקומי.
במחלה בינונית או משמעותית יותר ניתן לשקול טיפול פומי ממשפחת הטטרציקלינים, בדרך כלל בשל הפעילות האנטי־דלקתית שלהם.
המחקרים הקליניים ב־Perioral Dermatitis אינם רבים כמו באקנה או ברוזציאה, וחלק מהמחקרים הוותיקים עדיין מהווים חלק מבסיס הראיות.
מטרונידזול מקומי
Topical Metronidazole משמש שנים בטיפול ב־Perioral Dermatitis.
בניסוי אקראי שהשווה Metronidazole מקומי לטטרציקלין פומי, שני הטיפולים הפחיתו את מספר הפפולות בצורה משמעותית, אך הטטרציקלין הפומי היה יעיל יותר. לאחר שמונה שבועות, מספר הפפולות החציוני בקבוצת המטרונידזול ירד לכ־8% מהבסיס, בעוד שבקבוצת הטטרציקלין הגיע ל־0%.
כלומר, מטרונידזול יכול בהחלט לעזור, במיוחד במחלה קלה יותר, אבל במקרים משמעותיים טיפול סיסטמי יכול לעבוד מהר וחזק יותר.
Pimecrolimus
Pimecrolimus 1% הוא Calcineurin Inhibitor מקומי שאינו סטרואיד.
הוא נבדק במחקרים אקראיים של Perioral Dermatitis.
בניסוי כפול־סמיות מבוקר שכלל 40 מטופלים, Pimecrolimus הביא לשיפור משמעותי יותר לעומת vehicle לאחר ארבעה שבועות.
מחקר אקראי נוסף מצא ש־Pimecrolimus שיפר במהירות את התמונה הקלינית ואת איכות החיים, כאשר האפקט היה בולט במיוחד במטופלים שבהם המחלה הייתה קשורה לשימוש קודם בסטרואידים.
זו יכולה להיות אפשרות שימושית במיוחד כאשר רוצים טיפול אנטי־דלקתי מקומי בלי לחזור לסטרואיד.
האם Tacrolimus יכול לעזור?
גם Tacrolimus הוא Topical Calcineurin Inhibitor ולעיתים נעשה בו שימוש Off-label ב־Periorificial Dermatitis.
קיימים נתונים טובים יותר לגבי משפחת ה־Calcineurin Inhibitors באופן כללי, ובמיוחד בילדים.
במחקרים בילדים נמצא שטיפול מקומי במשפחה זו, לבדו או בשילוב עם Metronidazole, יכול להשיג תגובה טובה.
דוקסיציקלין
כאשר קיימים הרבה פפולות ופוסטולות, מחלה מתפשטת או חוסר תגובה לטיפול מקומי, Doxycycline היא אחת האפשרויות השכיחות.
היא ממשפחת הטטרציקלינים.
המטרה ב־Perioral Dermatitis אינה רק "להרוג חיידק". לטטרציקלינים יש גם השפעה אנטי־דלקתית משמעותית.
הראיות ההיסטוריות לטטרציקלינים ב־Perioral Dermatitis טובות יחסית ליתר הטיפולים: בניסוי אקראי, טטרציקלין פומי היה יעיל יותר ממטרונידזול מקומי.
בניסוי נוסף שכלל 99 מטופלים, גם טטרציקלין פומי וגם Erythromycin מקומי היו טובים יותר מפלצבו בהפחתת מספר הפפולות.
כמה זמן מטפלים בדוקסיציקלין?
הטיפול בדרך כלל נמדד בשבועות ולא במספר ימים.
Perioral Dermatitis אינה מחלה שבה מצפים להיעלמות מלאה לאחר שלושה כדורים.
בפועל, משך הטיפול מותאם לחומרה ולתגובה, ולעיתים מדובר במספר שבועות.
כאשר מושגת שליטה, ניתן להפסיק בהתאם למהלך המחלה ולשקול המשך טיפול מקומי במידת הצורך.
האם חייבים אנטיביוטיקה?
לא.
מחלה קלה יכולה לעיתים להשתפר לאחר הסרת הגורמים המחמירים וטיפול מקומי.
גם במחלה משמעותית ההחלטה על טיפול פומי תלויה בהיקף, משך המחלה, טיפולים קודמים ומאפייני המטופל.
המטרה אינה לתת אנטיביוטיקה לכל פצעון סביב הפה.
מה לגבי Azelaic Acid?
חומצה אזלאית משמשת במחלות דלקתיות של הפנים, ובעיקר ברוזציאה ובאקנה, ולעיתים נעשה בה שימוש גם ב־Perioral Dermatitis.
עם זאת, כאשר העור רגיש מאוד היא יכולה לצרוב בתחילת הטיפול.
לכן היא אינה בהכרח הבחירה הראשונה אצל אדם שאומר שכל חומר שמונח על העור גורם לשריפה.
האם אפשר להשתמש באיברמקטין?
Ivermectin מקומי הוא טיפול מרכזי ברוזציאה פפולופוסטולרית ובמצבים שבהם Demodex משמעותי.
במקרה שנראה כמו Perioral Dermatitis אבל יש גם מאפיינים חזקים של רוזציאה או Demodicosis, הוא יכול להיות רלוונטי בהתאם לאבחנה.
אבל אין סיבה להפוך כל Perioral Dermatitis ל"טיפול בדמודקס".
קודם צריך להחליט מהי המחלה העיקרית.
טיפול בילדים
Periorificial Dermatitis יכולה להופיע גם בילדים.
מחקר רטרוספקטיבי בילדים ובמתבגרים הראה קשר לשימוש בסטרואידים מקומיים ותגובה לטיפול במטרונידזול מקומי בחלק מהמטופלים.
במחקר נוסף של 24 ילדים, רוב המטופלים השיגו תגובה מלאה באמצעות Topical Calcineurin Inhibitors ו־Metronidazole מקומי או פומי בהתאם למקרה.
בחירת טיפול סיסטמי בילדים תלויה בגיל ובתרופה, ולכן אין להעתיק באופן אוטומטי את הפרוטוקול של מבוגר לילד.
האם המחלה יכולה להיות סביב העיניים?
כן.
כאשר הפריחה מופיעה סביב העפעפיים משתמשים במונח Periocular Dermatitis או כחלק מ־Periorificial Dermatitis.
האזור סביב העין דורש זהירות מיוחדת מבחינת מוצרים ותרופות.
אם קיימים גם:
אודם בעיניים.
Blepharitis.
יובש משמעותי.
צריבה בעיניים.
או תסמינים של משטח העין,
צריך לשקול גם רוזציאה עינית ואבחנות עיניות אחרות.
כמה זמן לוקח עד שהפריחה עוברת?
המחלה אינה תמיד נעלמת מיד.
גם לאחר התחלת טיפול נכון, העור יכול להמשיך להיראות לא טוב במשך מספר שבועות.
אחת הבעיות המרכזיות היא החלפה תכופה מדי של טיפולים.
אם בכל ארבעה ימים מוסיפים קרם חדש, אי אפשר לדעת מה עובד ומה מגרה.
הטיפול דורש עקביות.
האם היא יכולה לחזור?
כן.
Perioral Dermatitis יכולה לחזור.
הישנות שכיחה יותר אם חוזרים לגורם המחמיר, למשל שימוש חוזר בסטרואידים בפנים.
אצל אחרים יכולה להיות נטייה להתלקחויות גם ללא גורם ברור.
המטרה לאחר השגת שליטה היא לא להמשיך טיפול אגרסיבי ללא סוף, אלא לשמור על שגרת עור פשוטה ולהימנע מגורמים שהוכח אצל אותו מטופל שהם מחמירים את המחלה.
האם שמש מחמירה?
אצל חלק מהמטופלים חום, שמש ומוצרי הגנה מסוימים יכולים לגרום לצריבה או אודם.
אין משמעות הדבר שצריך לוותר על הגנה מהשמש.
צריך למצוא מסנן קרינה שהעור סובל היטב.
בזמן התלקחות אני מעדיף להימנע ממוצרים מורכבים מאוד המכילים מספר רב של חומרים פעילים.
איפור בזמן Perioral Dermatitis
אין איסור מוחלט על איפור, אבל אם כל יום מורחים שכבות כבדות ומסירים אותן באמצעות ניקוי אגרסיבי, הדבר יכול להמשיך לגרות את מחסום העור.
בזמן התלקחות משמעותית, לעיתים נכון להפחית את כמות המוצרים ולהשתמש רק במה שבאמת נחוץ.
שאלות ותשובות על Perioral Dermatitis
1. מהי דרמטיטיס סביב הפה?
מחלת עור דלקתית הגורמת לפפולות קטנות, אודם ולעיתים פוסטולות וקשקשת סביב הפה ולעיתים גם סביב האף והעיניים.
2. האם היא מדבקת?
לא.
3. האם מדובר בזיהום?
לא בדרך כלל. זו מחלה דלקתית ולא זיהום פשוט שאפשר "לחטא".
4. האם היא סוג של אקנה?
לא, אף שהיא יכולה להיראות דומה מאוד.
5. איך מבדילים מאקנה?
ב־Perioral Dermatitis בדרך כלל אין קומדונים קלאסיים, והנגעים קטנים ואחידים יותר ומתרכזים סביב פתחי הפנים.
6. האם אפשר לסבול גם מאקנה וגם מ־Perioral Dermatitis?
כן.
7. האם זו רוזציאה?
לא בדיוק, אבל קיימת חפיפה מסוימת בין המחלות.
8. האם המחלה יכולה להופיע סביב האף?
כן.
9. האם היא יכולה להיות סביב העיניים?
כן, ולכן המונח Periorificial Dermatitis לעיתים מדויק יותר.
10. האם סטרואידים גורמים למחלה?
סטרואידים מקומיים הם אחד הגורמים הקשורים בצורה החזקה ביותר ל־Perioral Dermatitis. קשר כזה תואר גם במחקרים בילדים.
11. למה הסטרואיד עוזר לי כל כך מהר?
כי הוא מדכא את הדלקת במהירות. הבעיה היא שהשיפור יכול להיות זמני והמחלה יכולה לחזור ולהחמיר לאחר ההפסקה.
12. למה נהיה יותר גרוע כשאני מפסיקה סטרואיד?
יכול להופיע Rebound Flare לאחר הפסקת שימוש ממושך.
13. האם זה אומר שצריך לחזור לסטרואיד?
לא בהכרח. חזרה לסטרואיד שוב ושוב עלולה להנציח את המעגל.
14. האם משאף לאסתמה יכול לגרום לפריחה?
קיים קשר בין corticosteroids נשאפים לבין Perioral Dermatitis בחלק מהמטופלים. נתונים חדשים מ־2026 מחזקים את הקשר גם לתכשירים נשאפים ואפיים.
15. האם להפסיק משאף בגלל הפריחה?
לא בלי לדבר עם הרופא שמטפל באסתמה או במחלת הנשימה. ניתן לעיתים לצמצם חשיפה של עור הפנים בלי להפסיק טיפול רפואי חיוני.
16. האם קרמים כבדים יכולים להחמיר?
כן, אצל חלק מהמטופלים מוצרים אוקלוסיביים או שגרת טיפוח עמוסה יכולים להמשיך לגרות את העור.
17. האם צריך להפסיק את כל מוצרי הפנים?
לא תמיד את כולם, אבל בזמן התלקחות יש לעיתים יתרון לשגרה פשוטה מאוד.
18. האם Retinol מחמיר?
הוא יכול לגרות עור שכבר דלקתי ולכן לעיתים מפסיקים אותו זמנית באזור.
19. האם Adapalene מתאים?
אם הבעיה היא Perioral Dermatitis ולא אקנה, Adapalene יכול להיות מגרה מדי בזמן התלקחות.
20. האם Benzoyl Peroxide עוזר?
הוא טיפול טוב לאקנה אבל אינו בהכרח טיפול מתאים ל־Perioral Dermatitis ויכול לגרום ליובש וצריבה.
21. האם חומצה סליצילית עוזרת?
לא בהכרח. בזמן מחלה פעילה היא יכולה להחמיר גירוי.
22. האם צריך פילינג?
בדרך כלל לא בזמן התלקחות פעילה.
23. האם Metronidazole עוזר?
כן. בניסוי אקראי הוא הפחית משמעותית את מספר הפפולות, אם כי טטרציקלין פומי היה יעיל יותר באותו מחקר.
24. האם Pimecrolimus עוזר?
כן, קיימים מחקרים אקראיים המראים יעילות, במיוחד במקרים הקשורים לשימוש קודם בסטרואידים.
25. האם Pimecrolimus הוא סטרואיד?
לא. הוא Calcineurin Inhibitor.
26. האם דוקסיציקלין עוזר?
כן, והוא משמש במקרים בינוניים או משמעותיים יותר בשל הפעילות האנטי־דלקתית של משפחת הטטרציקלינים. ניסויים קליניים הראו יעילות של טטרציקלין פומי ב־Perioral Dermatitis.
27. האם דוקסיציקלין ניתן כי יש חיידק?
לא בהכרח. האפקט האנטי־דלקתי הוא חלק משמעותי מהסיבה לשימוש בו.
28. כמה ימים לוקחים דוקסיציקלין?
לא מדובר בדרך כלל בטיפול של ימים בודדים. הטיפול מותאם למקרה ולעיתים נמשך מספר שבועות.
29. האם המחלה יכולה לעבור בלי אנטיביוטיקה?
כן, במיוחד במחלה קלה לאחר הסרת הגורמים המחמירים.
30. האם ילדים יכולים לקבל Perioral Dermatitis?
כן. היא תוארה בכל גיל בילדות ובגיל ההתבגרות.
31. האם בילדים הטיפול זהה למבוגרים?
לא בהכרח. בחירת טיפול פומי תלויה בגיל, ומחקרים בילדים תומכים בין היתר בטיפולים מקומיים כגון Calcineurin Inhibitors ו־Metronidazole.
32. האם משחת שיניים עם פלואוריד היא תמיד הסיבה?
לא. אין הצדקה לייחס כל Perioral Dermatitis לפלואוריד.
33. האם צריך להחליף משחת שיניים?
רק במקרים נבחרים שבהם קיים חשד ממשי לקשר למוצר, ולא כצעד אוטומטי אצל כל מטופל.
34. האם איפור מחמיר?
איפור אינו גורם הכרחי למחלה, אבל מוצרים כבדים או תהליך הסרה אגרסיבי יכולים לגרות עור רגיש.
35. למה כל קרם פתאום שורף?
מחסום העור יכול להיות פגוע והעור דלקתי, ולכן מוצרים שפעם לא הפריעו יכולים לגרום לצריבה.
36. כמה זמן עד שזה עובר?
בדרך כלל צריך לחשוב במונחים של שבועות. במקרים מסוימים התהליך ממושך יותר, במיוחד לאחר שימוש ממושך בסטרואידים.
37. האם יכולה להיות החמרה לפני שיפור?
כן, במיוחד לאחר הפסקת סטרואיד מקומי שהיה בשימוש קבוע.
38. האם המחלה משאירה צלקות?
Perioral Dermatitis טיפוסית בדרך כלל אינה מחלה שמותירה צלקות עמוקות כמו אקנה נודולוציסטי. גירוד, פציעה או דלקת ממושכת יכולים להשאיר שינויי צבע זמניים.
39. האם היא תחזור?
היא יכולה לחזור, במיוחד אם חוזרים לסטרואידים או למוצרים שהחמירו אותה.
40. מה הדבר החשוב ביותר בטיפול?
אבחנה נכונה.
אם מטפלים ב־Perioral Dermatitis כאילו היא אקנה ומוסיפים עוד ועוד חומרים מייבשים ומגרים, אפשר להחמיר אותה.
אם מטפלים בה שוב ושוב בסטרואיד, אפשר לקבל שיפור קצר ולאחריו החמרה.
המטרה היא לעצור את מעגל הגירוי, להסיר גורמים מחמירים ולבחור טיפול אנטי־דלקתי שמתאים לחומרת המחלה.
לסיכום
Perioral Dermatitis היא מחלה דלקתית שכיחה של עור הפנים שמופיעה בעיקר סביב הפה, אך יכולה לערב גם את האף והעיניים.
היא יכולה להיראות מאוד דומה לאקנה, אבל בדרך כלל אין בה את הקומדונים הקלאסיים של אקנה, והנגעים נוטים להיות קטנים, אחידים ומלווים לעיתים באודם, יובש וצריבה.
אחד הגורמים החשובים ביותר הוא שימוש בסטרואידים מקומיים בפנים. סטרואיד יכול לשפר את הפריחה במהירות, אבל לאחר הפסקתו המחלה יכולה לחזור ואף להחמיר. הקשר בין corticosteroids לבין Perioral Dermatitis הודגם גם באוכלוסיות ילדים, ובנתונים חדשים נמצא קשר גם לתכשירים נשאפים ואפיים.
לכן אחד הצעדים המרכזיים הוא לזהות האם המטופל משתמש בסטרואיד ולשבור את מעגל השימוש החוזר.
במקביל אני מעדיף לעיתים קרובות לפשט את שגרת הטיפול בעור.
לא כל עור מודלק זקוק לעוד חומצה, עוד סרום ועוד חומר פעיל.
לעיתים צריך בדיוק את ההפך: ניקוי עדין, מעט מוצרים והפסקה זמנית של חומרים מגרים.
כאשר נדרש טיפול תרופתי קיימות מספר אפשרויות.
Metronidazole מקומי הוכיח יעילות במחקר אקראי, אם כי טטרציקלין פומי היה יעיל יותר במחלה משמעותית.
Pimecrolimus 1% הראה גם הוא יעילות במחקרים אקראיים, ובמיוחד במקרים הקשורים לשימוש קודם בסטרואידים.
כאשר המחלה בינונית, נרחבת או אינה מגיבה מספיק לטיפול מקומי, ניתן לשקול Doxycycline או טיפול אחר ממשפחת הטטרציקלינים, כאשר חלק משמעותי מהפעולה הוא אנטי־דלקתי ולא רק אנטיביוטי. היעילות של טטרציקלינים פומיים הודגמה בניסויים קליניים כבר לפני שנים.
בילדים יש להתאים את הטיפול לגיל. נתונים קליניים תומכים בין היתר ב־Topical Calcineurin Inhibitors וב־Metronidazole במקרים המתאימים.
והדבר החשוב ביותר הוא לא להילחץ אם אין שינוי דרמטי בתוך מספר ימים.
Perioral Dermatitis יכולה לקחת זמן.
ברגע שמפסיקים את הגורמים שממשיכים להדליק את העור, מפשטים את שגרת הטיפול ובוחרים טיפול שמתאים לחומרת המחלה, ברוב המקרים ניתן להגיע לשליטה טובה מאוד ולהחזיר את העור בהדרגה למצב רגוע.
