גוש כואב במפשעה או בבית השחי יכול להופיע כמעט אצל כל אדם.
אבל כאשר הגושים והמורסות חוזרים שוב ושוב, מופיעים באותם אזורים, נפתחים ומפרישים, משאירים צלקות או מתחילים ליצור "תעלות" מתחת לעור, יש צורך לחשוב על הידרדניטיס סופורטיבה.
הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלת עור דלקתית כרונית של יחידת זקיק השיער.
היא אינה נובעת מחוסר היגיינה, אינה מחלת מין ואינה מדבקת.
היא יכולה להיות קלה מאוד ולהתבטא בגוש אחד שחוזר מדי כמה חודשים, אבל אצל חלק מהמטופלים המחלה מתקדמת וגורמת למורסות מרובות, כאב משמעותי, הפרשות כרוניות, צלקות ותעלות תת־עוריות.
הבעיה הגדולה היא שלעיתים עוברים שנים עד האבחנה.
מטופלים מקבלים שוב ושוב אבחנה של "שערה הפוכה", "פוליקוליטיס" או "אבצס", מקבלים אנטיביוטיקה או עוברים ניקוז, אבל לאחר זמן קצר מופיע גוש חדש.
אבחון מוקדם חשוב משום שטיפול מתאים יכול להפחית התלקחויות ולנסות למנוע מעבר ממחלה דלקתית הפיכה יחסית לנזק מבני קבוע של תעלות וצלקות.
הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלה דלקתית כרונית שמתחילה באזור זקיק השיער.
בעבר חשבו שמקור המחלה בעיקר בבלוטות הזיעה.
כיום ברור שהאירוע הראשוני קשור יותר לחסימה ודלקת סביב זקיק השיער, ובהמשך מתפתחת תגובה דלקתית משמעותית ברקמה.
המחלה מכונה לעיתים גם "אקנה הפוכה", אך היא אינה אקנה רגילה.
האזורים האופייניים הם אזורים שבהם יש חיכוך ומגע בין משטחי עור.
בתי השחי
המפשעה
הירכיים הפנימיות
אזור הפות
שק האשכים והאזורים הסמוכים
הישבן
הקפל בין הישבנים
מתחת לשדיים
ולעיתים אזורים נוספים.
אצל כל מטופל הפיזור יכול להיות שונה.
המחלה יכולה להתחיל מגוש קטן וכואב מתחת לעור.
לעיתים המטופל חושב שמדובר בפצעון או בשערה חודרנית.
הגוש יכול להיעלם לאחר מספר ימים או להתפתח למורסה גדולה וכואבת.
המורסה יכולה להיפתח ולהפריש נוזל מוגלתי או דמי.
לאחר ההחלמה היא יכולה להשאיר כתם או צלקת.
לאחר שבועות או חודשים מופיע גוש נוסף באותו אזור.
החזרה היא אחד הרמזים החשובים ביותר.
גושים עמוקים וכואבים
מורסות חוזרות
נגעים המפרישים מוגלה או דם
צלקות
פתחים מרובים בעור
תעלות מתחת לעור
נקודות שחורות כפולות או מרובות באזורים האופייניים
התלקחויות שחוזרות באותו מקום.
במחלה מתקדמת יותר ניתן להרגיש מתחת לעור רצועות או תעלות המחברות בין אזורים שונים.
האם כל מורסה במפשעה היא הידרדניטיס?
לא.
מורסה בודדת יכולה להיגרם מזיהום חיידקי רגיל.
גם ציסטה אפידרמלית מודלקת, שערה חודרנית, פוליקוליטיס או זיהומים אחרים יכולים לגרום לגוש כואב.
החשד להידרדניטיס עולה כאשר מתקיימים שלושה מאפיינים:
סוג הנגעים מתאים – גושים עמוקים, מורסות, תעלות וצלקות.
המיקום מתאים – בתי שחי, מפשעות, מתחת לשדיים, ישבן ואזורים אופייניים אחרים.
המחלה חוזרת – כלומר הנגעים אינם אירוע חד־פעמי.
כאשר מתקיימים שלושת המרכיבים, יש לחשוב ברצינות על הידרדניטיס.
לא במובן הרגיל.
הידרדניטיס היא קודם כול מחלה דלקתית.
חיידקים יכולים להימצא בנגעים ואף לגרום לזיהום משני, אבל המחלה עצמה אינה נגרמת פשוט מכך שהמטופל "נדבק בחיידק".
זו הסיבה שאנטיביוטיקה יכולה לעזור בחלק מהמקרים אבל אינה בהכרח מרפאה את המחלה.
לא.
אי אפשר להידבק בהידרדניטיס באמצעות מגע, מגבות, יחסי מין או שימוש משותף בחפצים.
האם המחלה נגרמת מחוסר היגיינה?
לא.
זה מסר חשוב מאוד למטופלים.
המחלה אינה נגרמת משום שהאזור "מלוכלך".
שטיפה אגרסיבית ואף שפשוף יתר יכולים דווקא לגרות את העור.
למה הידרדניטיס מתפתחת?
אין גורם יחיד.
מדובר בשילוב של:
נטייה גנטית
פעילות מערכת החיסון
דלקת סביב זקיקי השיער
גורמים הורמונליים
חיכוך
ומספר גורמים סביבתיים.
לחלק מהמטופלים יש בני משפחה נוספים עם המחלה.
עישון שכיח יותר בקרב אנשים עם הידרדניטיס ונחשב גורם הקשור לחומרת המחלה.
הפסקת עישון מומלצת מסיבות בריאותיות רבות ועשויה להיות חלק חשוב מהטיפול הכולל.
עם זאת, אין לומר למטופל שהמחלה נגרמה רק משום שהוא מעשן.
גם אנשים שמעולם לא עישנו יכולים לפתח הידרדניטיס.
עודף משקל קשור למחלה ולחומרתה אצל חלק מהמטופלים.
קפלי עור עמוקים יותר, חיכוך, הזעה וגורמים מטבוליים ודלקתיים יכולים להשתתף בתהליך.
ירידה במשקל יכולה לעזור לחלק מהמטופלים, אבל הידרדניטיס אינה "מחלה של אנשים שמנים" בלבד.
אנשים רזים יכולים לסבול ממנה.
מה הקשר להורמונים?
אצל חלק מהנשים ניתן לראות החמרה סביב המחזור.
לעיתים המחלה משתפרת בהריון ומחמירה לאחריו, אם כי המהלך אינו זהה אצל כולן.
התגובה לטיפולים הורמונליים אצל חלק מהנשים תומכת בכך שלהורמונים יש תפקיד בחלק מהחולים.
האם גילוח גורם להידרדניטיס?
גילוח אינו הסיבה הבסיסית למחלה.
עם זאת, גילוח אגרסיבי, חיכוך ופציעה מקומית יכולים להחמיר עור שכבר נוטה לדלקת.
בזמן התלקחות פעילה רצוי להימנע מעבר של סכין על נגעים פתוחים וכואבים.
איך מאבחנים הידרדניטיס?
ברוב המקרים האבחנה קלינית.
אין בדיקת דם אחת שמאבחנת הידרדניטיס.
אין גם תרבית אחת שמוכיחה או שוללת את המחלה.
האבחנה מבוססת על:
סוג הנגעים
המיקום
הישנות לאורך זמן
נוכחות צלקות ותעלות
והיסטוריה רפואית.
כאשר קיימת הפרשה ניתן לעיתים לקחת תרבית כדי לבדוק האם יש זיהום חיידקי משני, אך תוצאה חיובית או שלילית אינה קובעת לבדה את האבחנה.
מהם שלבי המחלה?
אחת החלוקות המקובלות היא חלוקת הארלי.
שלב ראשון
גושים או מורסות, ללא תעלות קבועות וללא צלקות נרחבות.
זה יכול להיות שלב קל יחסית.
שלב שני
מורסות חוזרות עם צלקות ותעלות, אך האזורים עדיין מופרדים יחסית זה מזה.
שלב שלישי
מעורבות נרחבת עם מספר רב של תעלות ונגעים מחוברים באזור שלם.
חשוב להבין שחומרת המחלה אינה נקבעת רק לפי שלב הארלי.
כיום משתמשים גם במדדים שמתייחסים למספר הנגעים הדלקתיים והתעלות כדי להעריך פעילות בזמן אמת.
נודול דלקתי יכול להיעלם.
תעלה תת־עורית וצלקת הן כבר שינוי מבני.
ככל שהמחלה מתקדמת ונוצרות יותר תעלות וצלקות, טיפול תרופתי בלבד מתקשה להסיר את הנזק שכבר נוצר.
לכן המטרה היא להפחית את הפעילות הדלקתית מוקדם ככל האפשר.
במחלה קלה ניתן בהתאם למקרה להשתמש בטיפולים מקומיים.
אחת התרופות האפשריות היא קלינדמיצין מקומי.
ניתן להשתמש גם בתכשירי רחצה אנטיספטיים ובטיפולים מקומיים נוספים לפי המצב.
חשוב לזכור שגם מחלה שנראית קלה יכולה להצדיק טיפול מניעתי אם היא חוזרת שוב ושוב.
אנטיביוטיקה משמשת לעיתים קרובות בטיפול בהידרדניטיס.
טטרציקלינים, כגון דוקסיציקלין, הם אפשרות שכיחה במחלה דלקתית קלה עד בינונית.
במקרים מסוימים משתמשים בשילובים אנטיביוטיים אחרים.
האפקט של אנטיביוטיקה בהידרדניטיס אינו רק אנטי־חיידקי.
לחלק מהתרופות קיימת גם פעילות אנטי־דלקתית.
אין הצדקה לקחת אנטיביוטיקה ללא הגבלה.
יש לבחון את התגובה ולשנות אסטרטגיה אם המחלה ממשיכה להתקדם.
לא.
ניקוז יכול להקל מאוד על כאב של מורסה מתוחה וחריפה.
אבל ניקוז בלבד אינו טיפול במחלה הבסיסית.
אם אותו מקום מתנפח, מנוקז, נסגר וחוזר שוב ושוב – יש צורך לחשוב על טיפול אחר.
ניקוז אינו מסיר בהכרח תעלה כרונית שנמצאת מתחת לעור.
בנודול דלקתי מוקדם ניתן במקרים מסוימים לבצע הזרקה מקומית של סטרואיד לתוך הנגע.
הטיפול יכול להפחית במהירות כאב ודלקת בנגע מתאים.
הוא אינו טיפול לתעלות כרוניות ואינו מחליף טיפול במחלה נרחבת.
אצל נשים מסוימות ניתן לשקול טיפול הורמונלי.
בין האפשרויות הנבחנות בהתאם למצב קיימים טיפולים אנטי־אנדרוגניים ותרופות נוספות.
הבחירה תלויה בגיל, מחזור, תכנון הריון, מחלות רקע והתוויות נגד.
אין טיפול הורמונלי אחד שמתאים לכל אישה עם הידרדניטיס.
מטפורמין משמש בחלק מהמטופלים, בעיקר כאשר קיימים מאפיינים מטבוליים או הורמונליים מתאימים.
הוא אינו טיפול אוניברסלי לכל מטופל.
במחלה בינונית עד קשה קיימים כיום מספר טיפולים ביולוגיים ממוקדים.
טיפול ביולוגי פועל על מסלולים מסוימים של מערכת החיסון שמניעים את הדלקת.
בין התרופות שלהן קיימות כיום ראיות משמעותיות ומעמד רגולטורי לטיפול בהידרדניטיס בינונית–קשה נמצאות תרופות כמו אדלימומאב, סקוקינומאב ובימקיזומאב, בהתאם להתוויה, גיל, מדינה ומערכת הבריאות.
התרופות יכולות להפחית:
מספר גושים דלקתיים
מספר מורסות
התלקחויות
כאב
והתקדמות של המחלה.
לפני טיפול ביולוגי מבוצע בירור רפואי מתאים ומעקב.
האם טיפול ביולוגי מרפא את המחלה?
לא ניתן להבטיח ריפוי מלא.
המטרה היא להגיע לשליטה טובה ככל האפשר במחלה.
חלק מהמטופלים מגיעים לשיפור משמעותי מאוד, אך המחלה היא כרונית ועלולה לחזור כאשר מפסיקים טיפול.
כאשר קיימים תעלות כרוניות וצלקות, טיפול תרופתי יכול להפחית את הדלקת אך אינו תמיד מעלים את המבנה שכבר נוצר.
במצבים כאלה יש מקום לשקול טיפול כירורגי.
אחת הגישות היא פתיחת גג התעלה.
במקום להסיר שטח גדול של עור, פותחים את החלק העליון של התעלה ומאפשרים לרקמה להחלים מלמטה.
הטיפול יכול להיות יעיל מאוד בנגעים כרוניים ממוקדים.
במחלה נרחבת יותר נדרשת לעיתים כריתה רחבה יותר.
שילוב טיפול תרופתי וכירורגי
זו נקודה מרכזית בגישה המודרנית.
אין חובה לבחור בין "תרופות" לבין "ניתוח".
במחלה פעילה ודלקתית ניתן קודם להפחית את הדלקת באמצעות טיפול תרופתי.
לאחר מכן ניתן לטפל בתעלות ובנזק מבני שנשארו.
השילוב יכול להיות יעיל יותר מהסתמכות על שיטה אחת בלבד.
הסרת שיער בלייזר
הפחתת שיער באמצעות לייזר יכולה לעזור לחלק מהמטופלים, בעיקר בשלבים מוקדמים ובאזורים שעירים.
המטרה היא להפחית פעילות של זקיקי השיער באזור.
בדרך כלל נדרשת סדרת טיפולים.
הטיפול אינו מחליף טיפול סיסטמי כאשר המחלה בינונית או קשה.
לייזר מסוג זה יכול לשמש בהקשרים כירורגיים לטיפול ברקמה כרונית ובתעלות במקרים נבחרים.
זה אינו אותו טיפול כמו הסרת שיער בלייזר.
יש להתאים את הטיפול למיקום ולחומרת המחלה.
האם תזונה מסוימת מרפאה הידרדניטיס?
אין כיום דיאטה אחת שהוכחה כמרפאה את המחלה.
יש מטופלים שמדווחים על קשר למזונות מסוימים, אך אין הצדקה לתת לכל חולה רשימה קיצונית של מזונות אסורים.
אם קיימת השמנה, ירידה מבוקרת במשקל יכולה לסייע לחלק מהמטופלים.
תזונה צריכה להישאר מאוזנת.
כן, אך כדאי לבחור תכשיר שאינו מגרה את העור.
במטופל שבו תכשיר מסוים גורם לצריבה או החמרה, יש להחליף אותו.
אין צורך להפסיק דאודורנט לכל החיים רק משום שקיימת הידרדניטיס.
כן.
פעילות גופנית חשובה לבריאות.
אם חיכוך באזור מסוים גורם להחמרה, ניתן להתאים ביגוד, להפחית לחות ולהשתמש באמצעים שמקטינים שפשוף.
בהתלקחות כואבת במיוחד ייתכן צורך בהתאמה זמנית של הפעילות.
הפרשות כרוניות יכולות לגרום לריח משמעותי ולפגיעה קשה באיכות החיים.
יש להשתמש בחבישות מתאימות שסופגות הפרשה ומפחיתות חיכוך.
הופעת ריח אינה אומרת שהמטופל אינו נקי.
במחלה פעילה קיימים תעלות ופצעים שיכולים להפריש לאורך זמן.
כאב בהידרדניטיס
כאב הוא חלק מרכזי מהמחלה ולעיתים הסימפטום שמפריע יותר מכל.
יש כאב דלקתי חריף בזמן הופעת נודול או מורסה, ויכול להיות גם כאב כרוני באזורים מצולקים.
טיפול יעיל במחלה עצמה הוא חלק חשוב מטיפול בכאב.
השפעה על איכות החיים
הידרדניטיס עלולה להשפיע על:
הליכה
ישיבה
פעילות גופנית
עבודה
שינה
יחסים אינטימיים
דימוי גוף
ומצב נפשי.
לכן אין להתייחס למחלה כאל "כמה פצעונים במפשעה".
גם מחלה שמערבת שטח קטן יכולה להיות משמעותית מאוד אם היא כואבת ומפרישה.
מחלות נלוות
בחולי הידרדניטיס קיימת שכיחות גבוהה יותר של מספר מצבים אחרים, ובהם:
השמנה
תסמונת מטבולית
סוכרת
מחלות מעי דלקתיות בחלק מהמטופלים
דיכאון וחרדה
ומחלות דלקתיות נוספות.
אין צורך שכל מטופל יעבור בירור אינסופי, אבל יש להתייחס לתסמינים ולגורמי הסיכון באופן כולל.
מה ההבדל בין הידרדניטיס לפוליקוליטיס?
פוליקוליטיס גורמת בדרך כלל לפצעונים שטחיים יותר סביב זקיקי שיער.
הידרדניטיס גורמת לנגעים עמוקים וכואבים יותר ונוטה לחזור באזורים אופייניים.
תעלות וצלקות הן סימנים חזקים לטובת הידרדניטיס.
מה ההבדל בין הידרדניטיס לציסטה?
ציסטה אפידרמלית יכולה להזדהם ולהפוך לגוש כואב.
אבל בדרך כלל מדובר בנגע בודד במקום מסוים.
כאשר לאורך זמן מופיעים מספר גושים במפשעות, בבתי השחי ובאזורים נוספים, האבחנה של ציסטה בודדת פחות מסבירה את כל התמונה.
מחלת קרוהן באזור פי הטבעת יכולה לעיתים לגרום למורסות ופיסטולות.
במטופל עם מעורבות פריאנלית משמעותית, כאבי בטן, שלשול כרוני, ירידה במשקל או סימנים אחרים, יש לשקול גם מחלת מעי דלקתית.
לעיתים הידרדניטיס ומחלת קרוהן יכולות להופיע באותו מטופל.
לא.
תרבית שימושית כאשר קיים חשד לזיהום משני, כאשר יש חום, צלוליטיס, הפרשה חריגה או חוסר תגובה לטיפול.
הידרדניטיס עצמה אינה מאובחנת באמצעות תרבית.
אין בדיקת דם ספציפית למחלה.
במחלה בינונית או קשה ניתן בהתאם למצב לבדוק מדדי דלקת, ספירת דם, סוכר ומדדים נוספים.
לפני טיפולים סיסטמיים מסוימים נדרשות בדיקות בהתאם לתרופה.
כאשר מופיעים גושים כואבים שוב ושוב
כאשר המורסות חוזרות באותו מקום
כאשר נוצרים נגעים במפשעה ובבתי השחי במקביל
כאשר נשארות צלקות
כאשר קיימת הפרשה כרונית
כאשר ניתן למשש תעלות מתחת לעור
כאשר אנטיביוטיקה עוזרת רק לזמן קצר
כאשר נדרשו מספר ניקוזים
או כאשר המחלה משפיעה על עבודה, הליכה, פעילות מינית או איכות החיים.
בשלבים מוקדמים המחלה היא בעיקר דלקתית.
עם השנים יכולים להיווצר נזק מבני, תעלות וצלקות.
טיפול תרופתי יכול להפחית דלקת, אבל אינו תמיד מסוגל להחזיר עור שכבר עבר הצטלקות משמעותית למצבו המקורי.
לכן אבחון מוקדם מאפשר יותר אפשרויות טיפול.
לסיכום
גושים ומורסות שחוזרים שוב ושוב במפשעה, בבתי השחי, בישבן או מתחת לשדיים אינם בהכרח "פצעונים" או זיהומים חוזרים.
כאשר קיימת חזרה באזורים האופייניים, במיוחד יחד עם צלקות, הפרשות ותעלות מתחת לעור, יש לחשוד בהידרדניטיס סופורטיבה.
המחלה אינה נגרמת מחוסר היגיינה, אינה מחלת מין ואינה מדבקת.
מדובר במחלה דלקתית כרונית שניתנת כיום לטיפול באמצעות מגוון רחב של אפשרויות: טיפול מקומי, אנטיביוטיקה, טיפול הורמונלי במקרים מתאימים, טיפולים ביולוגיים ופעולות כירורגיות.
במחלה שבה כבר נוצרו תעלות וצלקות, לעיתים השילוב בין טיפול תרופתי להפחתת הדלקת לבין טיפול כירורגי בנזק המבני הוא הגישה הנכונה ביותר.
המסר החשוב ביותר הוא לא להסתפק שוב ושוב בניקוז ובאנטיביוטיקה אם הבעיה חוזרת.
צריך קודם לתת למחלה שם.
לאחר שיש אבחנה נכונה ניתן לבנות טיפול שמטרתו לא רק לטפל במורסה של היום, אלא להפחית את הסיכון למורסה הבאה ולמנוע התקדמות של המחלה.
שאלות נפוצות
החשד עולה כאשר מופיעים שוב ושוב גושים עמוקים או מורסות באזורים כמו בתי השחי והמפשעה, במיוחד אם נוצרים צלקות או תעלות.
לא.
לא.
האם אנטיביוטיקה מרפאה הידרדניטיס?
אנטיביוטיקה יכולה להפחית דלקת ולעזור בחלק מהמטופלים, אך המחלה אינה זיהום חיידקי פשוט ולכן היא יכולה לחזור לאחר הטיפול.
לא. הטיפול תלוי בחומרת המחלה. ניתוח חשוב במיוחד כאשר קיימים תעלות כרוניות ונזק מבני.
כן. קיימים כיום מספר טיפולים ביולוגיים יעילים למחלה בינונית עד קשה במטופלים מתאימים.
אצל חלק מהמטופלים עם עודף משקל היא יכולה לסייע, אך אינה מהווה ריפוי מובטח.
עישון קשור למחלה ולחומרתה, ולכן מומלץ להפסיק.
גילוח אינו הגורם למחלה, אך גילוח אגרסיבי מעל אזור מודלק יכול להחמיר גירוי.
תשובה קצרה מומלצת לגוגל
מתי מורסות חוזרות במפשעה הן הידרדניטיס?
יש לחשוד בהידרדניטיס כאשר גושים כואבים או מורסות חוזרים שוב ושוב במפשעה, בבתי השחי, בישבן או מתחת לשדיים, במיוחד כאשר נשארות צלקות, קיימת הפרשה או נוצרות תעלות מתחת לעור. המחלה אינה זיהום רגיל ואינה מדבקת, וטיפול מוקדם יכול להפחית התלקחויות ולמנוע נזק קבוע.
