הידרדניטיס סופורטיבה (HS) – אבחון, טיפול מתקדם ומניעה | ד"ר אורן אלדר
פצעים חוזרים בבית השחי, במפשעה או בישבן? ייתכן שמדובר בהידרדניטיס סופורטיבה (HS). כל מה שצריך לדעת על המחלה, האבחון, שלבי המחלה, הטיפולים המתקדמים והדרכים להפחתת ההתלקחויות.
הידרדניטיס סופורטיבה (HS) – כל מה שחשוב לדעת
הידרדניטיס סופורטיבה (Hidradenitis Suppurativa), הידועה גם בשם HS, היא מחלת עור דלקתית כרונית הגורמת להופעת גושים כואבים, אבצסים חוזרים, הפרשות, מנהרות תת-עוריות וצלקות. המחלה פוגעת בעיקר באזורי גוף שבהם קיים חיכוך בין קפלי העור, כגון בתי השחי, המפשעות, הישבן, האזור הפריאנלי ומתחת לשדיים.
למרות שכיחותה היחסית, מטופלים רבים חיים עם המחלה במשך שנים לפני שהם מקבלים אבחנה נכונה. לא פעם הם עוברים ניקוזים חוזרים, מקבלים שוב ושוב אנטיביוטיקה או מופנים לחדרי מיון, בעוד שמקור הבעיה כלל אינו זיהום חד-פעמי אלא מחלה דלקתית כרונית הדורשת טיפול ארוך טווח.
אבחון מוקדם של הידרדניטיס סופורטיבה חשוב במיוחד, שכן טיפול בשלבים הראשונים עשוי להפחית משמעותית את מספר ההתלקחויות, למנוע יצירת מנהרות וצלקות ולשפר באופן ניכר את איכות החיים.
מהי הידרדניטיס סופורטיבה?
בעבר סברו כי המחלה מתחילה בבלוטות הזיעה האפוקריניות, ולכן נקראה "דלקת בלוטות הזיעה". כיום ידוע כי מקור המחלה הוא דווקא בזקיק השערה.
בשלב הראשון מתפתחת חסימה של זקיק השערה. לאחר מכן הזקיק מתרחב, נקרע, ותוכנו משתחרר לרקמות הסמוכות. מערכת החיסון מגיבה בעוצמה וגורמת לתהליך דלקתי משמעותי המתבטא בגושים עמוקים וכואבים, אבצסים והפרשות.
כאשר הדלקת נמשכת לאורך זמן, נוצרים חללים ומנהרות תת-עוריות המחברות בין מוקדי הדלקת השונים. עם השנים מתפתחות גם צלקות נרחבות, העלולות לגרום להגבלה בתנועה, כאב כרוני ופגיעה משמעותית באיכות החיים.
חשוב להדגיש כי מדובר במחלה דלקתית של מערכת החיסון ולא בזיהום מדבק.
עד כמה המחלה שכיחה?
הידרדניטיס סופורטיבה שכיחה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. ההערכה היא שכ-1% מהאוכלוסייה סובלים ממנה בדרגות חומרה שונות.
המחלה מופיעה לרוב בין גיל 18 ל-40, אך היא עלולה להתחיל כבר בגיל ההתבגרות. נשים מושפעות מעט יותר מגברים, אם כי בגברים המחלה נוטה להיות קשה יותר, במיוחד באזור הישבן והאזור הפריאנלי.
אחד המאפיינים הבולטים של HS הוא העיכוב באבחנה. מחקרים מצביעים על כך שמטופלים ממתינים בממוצע 7–10 שנים עד לקבלת האבחנה הנכונה. בתקופה זו הם עלולים לעבור טיפולים שאינם מתאימים למחלה, לסבול מהתלקחויות חוזרות ולפתח נזק בלתי הפיך לעור.
מהם התסמינים הראשונים?
במקרים רבים המחלה מתחילה באופן הדרגתי ולכן אינה מעוררת חשד.
התסמינים הראשונים עשויים לכלול:
גוש קטן וכואב מתחת לעור.
נפיחות מקומית.
רגישות למגע.
אודם.
תחושת לחץ באזור.
לעיתים הנגע נעלם לאחר מספר ימים או שבועות, אך לאחר תקופה מסוימת מופיע שוב באותו המקום או באזור סמוך.
עם התקדמות המחלה מופיעים:
אבצסים עמוקים.
הפרשה של מוגלה.
ריח לא נעים.
כאב משמעותי.
חורים קטנים בעור המפרישים נוזל.
מנהרות תת-עוריות.
צלקות קבועות.
מאפיין חשוב של המחלה הוא חזרת הנגעים שוב ושוב בדיוק באותו אזור.
באילו אזורים מופיעה הידרדניטיס סופורטיבה?
המחלה פוגעת בעיקר באזורים שבהם יש ריכוז גבוה של זקיקי שיער, חיכוך מתמשך ולחות.
בתי השחי הם אחד האזורים השכיחים ביותר.
גם המפשעות מהוות אתר אופייני במיוחד, ולעיתים המטופלים בטוחים שמדובר בשערה חודרנית או בפצע רגיל.
אזורים נוספים כוללים:
איברי המין.
הישבן.
האזור סביב פי הטבעת.
מתחת לשדיים.
קפלי הבטן.
פנים הירכיים.
לעיתים נדירות יותר המחלה יכולה להופיע בעורף, בקרקפת או מאחורי האוזניים.
כאשר המחלה מופיעה במספר אזורים במקביל, היא בדרך כלל מעידה על מחלה פעילה יותר.
מדוע המחלה מתפתחת?
הסיבה המדויקת אינה ידועה, אך כיום ברור כי מדובר בשילוב של נטייה גנטית, שינויים במערכת החיסון וגורמים סביבתיים.
זקיק השערה נחסם מסיבה שאינה ברורה לחלוטין.
בהמשך מתפתח קרע של דופן הזקיק.
מערכת החיסון מזהה את תוכן הזקיק כחומר זר ומגיבה בתהליך דלקתי עוצמתי.
תגובה זו גורמת להיווצרות האבצסים, הכאב והצלקות האופייניים למחלה.
גורמי הסיכון החשובים ביותר
מספר גורמים ידועים כמעלים את הסיכון להתפתחות המחלה או להחמרתה.
עישון הוא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר. מחקרים רבים מצאו כי שיעור המעשנים בקרב חולי HS גבוה במיוחד, והפסקת עישון עשויה להפחית את חומרת המחלה.
עודף משקל והשמנה מגבירים את החיכוך בין קפלי העור ומעודדים תהליך דלקתי כרוני. ירידה במשקל עשויה להפחית את תדירות ההתלקחויות אצל חלק מהמטופלים.
גם גורמים גנטיים משחקים תפקיד חשוב. בכשליש מהחולים קיים קרוב משפחה נוסף הסובל מהמחלה.
בנוסף, קיימת שכיחות גבוהה יותר של המחלה בקרב אנשים הסובלים ממחלות דלקתיות נוספות, ובהן מחלת קרוהן, תסמונת מטבולית, סוכרת והשמנה.
האם הידרדניטיס סופורטיבה מדבקת?
זו אחת השאלות הנפוצות ביותר.
התשובה היא חד-משמעית: לא.
לא ניתן להידבק במחלה באמצעות מגע עור, נשיקות, יחסי מין, שימוש במגבות משותפות, בריכות שחייה או שירותים ציבוריים.
גם כאשר קיימת הפרשה מוגלתית, מדובר בתהליך דלקתי של הגוף עצמו ולא במחלה מדבקת.
מטופלים רבים נמנעים ממערכות יחסים או מפעילות חברתית מתוך חשש להדביק אחרים, אך חשוב לדעת שאין כל סכנת הדבקה.
האם מדובר במחלה תורשתית?
למרות שלא קיימת תורשה מלאה, קיים מרכיב גנטי משמעותי.
בכ-30–40% מהמטופלים קיים בן משפחה נוסף הסובל מהמחלה.
זוהו מספר מוטציות גנטיות העלולות להגביר את הסיכון להתפתחות HS, אולם אצל רוב המטופלים מדובר בשילוב של נטייה גנטית עם גורמים סביבתיים.
לכן, גם אם אחד ההורים סובל מהמחלה, אין משמעות הדבר שכל ילדיו יפתחו אותה.
כיצד מאבחנים הידרדניטיס סופורטיבה?
האבחנה מבוצעת על ידי רופא עור מנוסה ומתבססת בעיקר על הבדיקה הקלינית והסיפור הרפואי.
שלושת הקריטריונים המרכזיים הם:
נגעים אופייניים כגון גושים עמוקים, אבצסים, מנהרות וצלקות.
מיקום אופייני באזורי קפלי העור.
התלקחויות חוזרות באותו אזור לאורך חודשים או שנים.
ברוב המקרים אין צורך בבדיקות דם מיוחדות או בביופסיה. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן להיעזר בבדיקות נוספות לצורך הערכת חומרת המחלה או שלילת מחלות אחרות.
בחלק הבא נעמיק בשלבי המחלה, האבחנה המבדלת, הסיבוכים האפשריים וההשפעה המשמעותית של הידרדניטיס סופורטיבה על איכות החיים.
