זיבה, הנקראת גם גונוריאה, היא מחלת מין הנגרמת על ידי החיידק Neisseria gonorrhoeae. החיידק מועבר בעיקר ביחסי מין וגינליים, אוראליים או אנאליים ויכול להדביק את השופכה, צוואר הרחם, הלוע, פי הטבעת ולעיתים גם את העיניים.
המחלה ניתנת לטיפול, אך אינה תמיד גורמת לתסמינים. אדם יכול לשאת את החיידק, להרגיש בריא ולהעביר אותו לבני זוג מבלי לדעת שנדבק. ללא טיפול מתאים עלולים להתפתח סיבוכים, ובמקביל קיימת בעולם עלייה בעמידות החיידק לאנטיביוטיקה. מסיבה זו אין לקחת אנטיביוטיקה באופן עצמאי ואין להסתמך על טיפול ישן או על תרופה שניתנה לאדם אחר.
ההדבקה מתרחשת במגע בין ריריות לבין הפרשות המכילות את החיידק. ניתן להידבק במהלך חדירה וגינלית או אנאלית וגם במהלך מין אוראלי. אין צורך שלאדם המדביק יהיו הפרשה, כאבים או סימנים חיצוניים.
האזור שבו מתפתח הזיהום קשור בדרך כלל לסוג המגע. מגע גניטלי עלול לגרום לזיהום בשופכה או בצוואר הרחם, מין אוראלי עלול לגרום לזיהום בלוע ומגע אנאלי עלול לגרום לזיהום בפי הטבעת.
שימוש נכון בקונדום מפחית את הסיכון להדבקה, אך אינו מעניק הגנה מוחלטת בכל סוגי המגע.
אצל גברים זיבה גורמת לעיתים קרובות לדלקת בשופכה. הביטוי האופייני הוא הפרשה מהפין, שיכולה להיות לבנה, צהובה או ירקרקה, יחד עם צריבה או כאב במתן שתן. ייתכנו גם גירוי בפתח השופכה, רגישות לאורך הפין ולעיתים כאב או נפיחות באשך.
אצל נשים הזיהום עלול להיות ללא תסמינים או לגרום לתלונות קלות ולא אופייניות. ייתכנו הפרשה חריגה מהנרתיק, צריבה במתן שתן, דימום בין הווסתות או לאחר יחסי מין, כאב באגן וכאב בזמן קיום יחסי מין.
זיבה בלוע אינה גורמת בדרך כלל לתסמינים. כאשר מופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול כאב גרון, אודם או אי־נוחות בבליעה. זיבה בפי הטבעת יכולה לגרום לכאב, גרד, הפרשה, דימום קל, תחושת לחץ או כאב בזמן יציאה, אך גם היא עלולה להיות שקטה לחלוטין.
אין אפשרות לאבחן זיבה רק לפי התסמינים. כלמידיה, מיקופלזמה גניטליום, דלקת בדרכי השתן, דלקת בערמונית וגירוי מקומי עלולים לגרום לתמונה דומה.
האבחון מתבצע בדרך כלל באמצעות בדיקה מולקולרית מסוג PCR או NAAT. הדגימה חייבת להילקח מהאזור שנחשף.
בהתאם לסוג המגע ניתן לבצע בדיקת שתן ראשון, מטוש מהשופכה או מאזור איברי המין, מטוש מהלוע או מטוש מפי הטבעת. בדיקת שתן תקינה אינה שוללת זיבה בגרון או בפי הטבעת.
כאשר קיימים תסמינים מתמשכים לאחר טיפול, חשד לכישלון טיפולי או חשש לעמידות, יש חשיבות לתרבית ולבדיקת רגישות לאנטיביוטיקה. בדיקת PCR יכולה לזהות את החיידק, אך אינה מלמדת לאילו תרופות הוא רגיש.
כאשר מאובחנת זיבה, מקובל לשקול גם בדיקות לכלמידיה, עגבת ו־HIV בהתאם לאופי החשיפה ולמועד שבו התרחשה.
כיצד מטפלים בזיבה?
הטיפול מבוסס על אנטיביוטיקה ונקבע בהתאם להנחיות הרפואיות העדכניות, מיקום הזיהום, משקל המטופל, אלרגיות, הריון, טיפולים קודמים ותוצאות הבדיקות.
אין להתחיל טיפול באופן עצמאי. טיפול לא מתאים עלול להקל זמנית על התסמינים מבלי לרפא את הזיהום, לפגוע באפשרות לבצע תרבית אמינה ולתרום להתפתחות עמידות.
לאחר הטיפול יש להימנע מיחסי מין בהתאם להנחיית הרופא, עד להשלמת הטיפול, לחלוף התסמינים ולטיפול בבני הזוג הרלוונטיים. טיפול רק באדם שאובחן, ללא התייחסות לבני הזוג, עלול להוביל להדבקה חוזרת.
בזיבה של הלוע מקובל לבצע בדיקת ריפוי חוזרת כעבור 7–14 ימים. לאחר זיבה מומלצת בדרך כלל בדיקה חוזרת כעבור כשלושה חודשים, משום שהדבקה מחדש שכיחה.
מהם הסיבוכים האפשריים?
אצל נשים זיבה שאינה מטופלת עלולה להתפשט לרחם ולחצוצרות ולגרום למחלה דלקתית של האגן. מצב זה עלול להוביל לכאב אגני כרוני, פגיעה בפוריות וסיכון מוגבר להריון מחוץ לרחם.
אצל גברים עלולה להתפתח דלקת ביותרת האשך המלווה בכאב ובנפיחות. במקרים נדירים החיידק יכול להתפשט דרך הדם ולגרום לחום, פריחה, דלקת מפרקים ופגיעה באיברים נוספים.
כאב חזק באגן, כאב או נפיחות באשך, חום, כאבי מפרקים עם פריחה, כאב בעין, הפרשה מהעין או ירידה בראייה מחייבים בדיקה רפואית דחופה.
במקרה של הפרשה, צריבה, חשיפה מינית מדאיגה או אבחנה של זיבה אצל בן או בת הזוג, מומלץ לעבור בירור מסודר אצל רופא עור ומין ולא להתחיל טיפול עצמאי.
