מחלות מין הן זיהומים המועברים בעיקר במגע מיני וגינלי, אוראלי או אנאלי. הן יכולות להיגרם מחיידקים, מנגיפים או מטפילים ולהתבטא בדרכים שונות מאוד.

זיבה, כלמידיה, עגבת, הרפס גניטלי, קונדילומה, מיקופלזמה גניטליום, טריכומונס, HIV והפטיטיס נגיפית הן חלק מהמחלות הנכללות בקבוצה זו. חלקן ניתנות לריפוי מלא, ואילו באחרות ניתן לשלוט בזיהום ובתסמינים אך לא לסלק את הנגיף מהגוף.

נקודה מרכזית היא שמחלות מין רבות אינן גורמות לתסמינים. אדם יכול להיראות ולהרגיש בריא לחלוטין ובכל זאת לשאת זיהום ולהעביר אותו לאחרים.

אילו תסמינים יכולים להופיע?

תסמינים אפשריים כוללים הפרשה מהפין, הפרשה חריגה מהנרתיק, צריבה במתן שתן, פצעים או שלפוחיות באיברי המין, יבלות באזור הערווה או פי הטבעת, כאב באגן, כאב בזמן יחסי מין, דימום לא צפוי, כאב או הפרשה מפי הטבעת וכאב גרון לאחר מין אוראלי.

עגבת יכולה להתחיל בכיב שאינו כואב ובהמשך לגרום לפריחה, לעיתים גם בכפות הידיים והרגליים. הרפס עלול לגרום לשלפוחיות ולפצעים כואבים, אך לפעמים נראה כמו חתך קטן או שפשוף. קונדילומה מתבטאת בדרך כלל בבליטות או ביבלות באזור האינטימי.

התסמינים אינם ייחודיים למחלות מין. פטרת, דרמטיטיס ממגע, פסוריאזיס, בלניטיס, גירוי לאחר גילוח, זיהום בדרכי השתן, שערה חודרנית ונגעים שפירים עלולים להיראות בצורה דומה. לכן לא נכון לקבוע אבחנה על סמך תמונה בלבד או להתחיל טיפול במשחות ללא בדיקה.

האם יכולה להיות מחלת מין ללא תסמינים?

כן. כלמידיה, זיבה, HIV, עגבת וחלק מזיהומי HPV יכולים להימצא ללא כל תלונה.

זיבה וכלמידיה בלוע או בפי הטבעת הן דוגמאות לזיהומים שעלולים להתגלות רק בבדיקת מטוש מתאימה. בדיקת שתן תקינה אינה שוללת זיהום באזורים אלה.

בדיקה יכולה להיות מוצדקת גם כאשר אין תסמינים, למשל לאחר יחסי מין לא מוגנים, קריעת קונדום, חשיפה לבן או בת זוג חדשים או הודעה שבן או בת הזוג אובחנו במחלת מין.

אילו בדיקות מבצעים?

אין בדיקה אחת המגלה את כל מחלות המין.

בדיקת שתן או מטוש מאיברי המין משמשים בעיקר לאבחון זיבה וכלמידיה. לאחר חשיפה אוראלית ייתכן צורך במטוש מהלוע, ולאחר חשיפה אנאלית ייתכן צורך במטוש מפי הטבעת.

בדיקות דם משמשות בין השאר לבדיקת HIV, עגבת והפטיטיס. כאשר קיימים פצע או שלפוחית טריים, ניתן לקחת דגימה ישירות מהנגע לצורך בדיקת הרפס. קונדילומה מאובחנת בדרך כלל בבדיקה קלינית ולא באמצעות בדיקת דם.

בחירת הבדיקות נקבעת לפי סוג המגע, האזורים שנחשפו, הזמן שחלף מהחשיפה, התסמינים, טיפולים קודמים וגורמי הסיכון של המטופל. אין משמעות ל„בדיקת מחלות מין מלאה” בלי להתאים אותה למקרה.

מתי מומלץ להיבדק?

מומלץ לשקול בדיקה לאחר מגע מיני לא מוגן עם בן או בת זוג חדשים, לאחר קריעת קונדום, כאשר בן או בת הזוג אובחנו במחלת מין או כאשר מופיעים הפרשה, צריבה, פצע, שלפוחית, יבלת או פריחה באזור האינטימי.

אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר עשויים להזדקק לבדיקות תקופתיות גם ללא תסמינים. תדירות הבדיקות ואזורי הדגימה נקבעים בהתאם לאנטומיה, לסוגי המגע, למספר בני הזוג ולגורמי סיכון נוספים.

במקרה של חשיפה משמעותית אפשרית ל־HIV אין להמתין לבדיקות שגרתיות. טיפול מונע לאחר חשיפה חייב להתחיל במהירות האפשרית ולא יאוחר מ־72 שעות ממועד האירוע.

טיפול ומניעה

זיבה, כלמידיה, עגבת וטריכומונס ניתנות בדרך כלל לריפוי באמצעות טיפול מתאים. הרפס ו־HIV הם זיהומים נגיפיים שאינם נעלמים לחלוטין מהגוף, אך ניתן לטפל בהם ולהפחית את התסמינים ואת הסיכון להעברה.

קונדילומות ניתנות להסרה, אך הסרת היבלות אינה מבטיחה שנגיף HPV נעלם מהעור ולכן קיימת אפשרות לחזרה.

שימוש נכון בקונדום מפחית בצורה משמעותית את הסיכון למחלות רבות, אך אינו מספק הגנה מוחלטת מפני זיהומים המועברים גם במגע עור בעור. חיסון נגד HPV והפטיטיס B, בדיקות תקופתיות והתייחסות לבני זוג הם חלק חשוב מהמניעה.

כאשר מופיעים תסמינים באזור האינטימי או לאחר חשיפה המעוררת חשש, בדיקה מסודרת אצל רופא עור ומין מאפשרת להבחין בין מחלת מין לבין מחלת עור או מצב אחר שאינו מדבק.המידע הרפואי במאמרים על זיבה ומחלות מין נבדק מול ההנחיות הקליניות הנוכחיות של CDC ומול דפי המידע המעודכנים של ארגון הבריאות העולמי.

בדיקות למחלות מין – אילו בדיקות מבצעים ומתי?

לאחר מגע מיני לא מוגן, אנשים רבים מבקשים לבצע „את כל הבדיקות”. בפועל, אין בדיקה אחת שמזהה את כל מחלות המין ואין רשימת בדיקות קבועה שמתאימה לכל אדם.

כדי לבחור בירור נכון צריך לדעת איזה סוג מגע היה, אילו אזורים בגוף נחשפו, כמה זמן עבר מהאירוע, האם הופיעו תסמינים והאם נלקחו אנטיביוטיקה או תרופות אחרות. בדיקה שנלקחה מאזור לא מתאים או במועד מוקדם מדי עלולה להחמיץ את הזיהום.

בדיקת שתן ומטושים מאיברי המין

בדיקת שתן ראשון משמשת בעיקר לאבחון זיבה וכלמידיה בדרכי המין, במיוחד אצל גברים. בדרך כלל נדרש החלק הראשון של זרם השתן ולא שתן אמצעי רגיל. יש לפעול לפי הוראות המעבדה בנוגע לזמן שצריך לחלוף מאז ההשתנה האחרונה.

אצל נשים ניתן לבצע בהתאם לצורך מטוש נרתיקי או מטוש מצוואר הרחם. כאשר קיימת הפרשה פעילה מהשופכה, ייתכן יתרון לדגימה ישירה מההפרשה.

בדיקת שתן אינה בודקת HIV, עגבת, הרפס או קונדילומה. היא גם אינה שוללת זיבה או כלמידיה בגרון ובפי הטבעת.

בדיקות לאחר מין אוראלי או אנאלי

לאחר מין אוראלי ניתן להידבק בזיבה בלוע, וברוב המקרים לא יופיעו כאב גרון או תסמינים אחרים. בדיקת שתן שלילית אינה שוללת זיהום בלוע. כאשר הייתה חשיפה רלוונטית יש לשקול מטוש ייעודי מהגרון.

לאחר מגע אנאלי ייתכן צורך במטוש מפי הטבעת לזיבה ולכלמידיה. גם זיהום רקטלי יכול להיות ללא תסמינים. כאשר מופיעים תסמינים, הם יכולים לכלול כאב, גרד, הפרשה, דימום קל או תחושת לחץ.

הדגימות צריכות להתאים לאזורי החשיפה. אדם יכול לשאת זיהום ביותר מאתר אחד במקביל, ולכן בדיקה של אזור אחד אינה בהכרח מספיקה.

בדיקות דם

בדיקות דם משמשות בעיקר לאבחון HIV, עגבת והפטיטיס B ו־C.

לכל זיהום ולכל בדיקה קיימת תקופת חלון שונה. בתקופה זו האדם כבר יכול להיות נגוע, אך הבדיקה עדיין אינה מסוגלת לזהות את הזיהום. לכן בדיקה שלילית שנלקחה זמן קצר מאוד לאחר החשיפה אינה בהכרח מסיימת את הבירור.

במצבים מסוימים יש לבצע בדיקה ראשונית ולאחר מכן לחזור עליה במועד מאוחר יותר. המועד המדויק נקבע לפי סוג החשיפה, סוג הבדיקה והזיהום שאותו מבקשים לשלול.

במקרה של חשיפה משמעותית אפשרית ל־HIV במהלך 72 השעות האחרונות יש לפנות מיד להערכת טיפול מונע לאחר חשיפה. אין להמתין להופעת תסמינים או לקבלת תוצאות כל הבדיקות.

בדיקה של פצע, כיב או שלפוחית

כאשר קיימים פצע, שלפוחית, ארוזיה או כיב טריים, ניתן לקחת מטוש ישירות מהנגע לצורך בדיקת הרפס ולעיתים לצורך בדיקות נוספות.

עדיף להגיע לבדיקה לפני שהנגע מתייבש, מחלים או מטופל במשחות. ככל שהנגע ישן יותר, הסיכוי לקבל דגימה אבחנתית טובה עלול לרדת.

בדיקות דם להרפס אינן מתאימות לכל מצב ואינן יכולות תמיד לקבוע אם פצע מסוים נגרם מהרפס. כאשר קיים נגע פעיל, בדיקה ישירה מהנגע היא בדרך כלל הבדיקה השימושית יותר.

קונדילומה מאובחנת בדרך כלל בבדיקה קלינית. אין בדיקת דם שיכולה לקבוע שבליטה מסוימת היא קונדילומה, ולא כל בליטה באזור האינטימי נגרמת מ־HPV.

השפעת אנטיביוטיקה על הבדיקות

אנטיביוטיקה שנלקחה לפני הדגימה עלולה להשפיע על חלק מתוצאות הבדיקות. היא יכולה להפחית את כמות החיידק, לגרום לשיפור זמני בתסמינים ולהקשות על ביצוע תרבית.

אין להפסיק טיפול שניתן על ידי רופא ללא הוראה, אך יש למסור לרופא הבודק את שם התרופה, המינון, מספר הימים ומועד נטילת המנה האחרונה.

כאשר המצב יציב והטיפול עדיין לא התחיל, לעיתים עדיף לקחת תחילה את הדגימות ורק לאחר מכן להתחיל טיפול.

מתי נדרשת בדיקה חוזרת?

בדיקה חוזרת יכולה להידרש משום שהבדיקה הראשונה נלקחה בתקופת החלון, לצורך בדיקת ריפוי או כדי לזהות הדבקה מחדש.

לאחר זיבה בלוע מקובל לבצע בדיקת ריפוי כעבור 7–14 ימים. לאחר זיבה או כלמידיה מומלצת בדרך כלל בדיקה חוזרת כעבור כשלושה חודשים, משום שהדבקה חוזרת שכיחה.

אין לפרש תוצאה שלילית או חיובית בלי להתחשב בסוג הדגימה, באזור שנבדק, בזמן שחלף מהחשיפה ובטיפולים שנלקחו. בדיקה אצל רופא עור ומין מאפשרת לבנות תוכנית בירור מדויקת במקום לבצע בדיקות אקראיות שאינן בהכרח מתאימות לחשיפה.